ארכיון הקטגוריה: מעומק הלב
מתחת לעור
יש איזה קסם בלילה כשהוא לא נגמר, ויש להכיר בקסם הזה. מזמן לא קראתי ספר שעבר לי ככה מתחת לעור כמו זה עם כל האהבה שיש בתוכו, המוות והחיים, (היעדרו של הפחד לשחות בנהר ולצאת ממנו, לקלף את העלוקות מהרגליים … להמשיך לקרוא
מתויק תחת מעומק הלב, ספר שאני קוראת
מראה מראה שעל הקיר
השבוע, הסעתי את הבת הצעירה שלי לבית הספר, אם אין תור של מכוניות ליד השער ואני לא באיחור, אני עושה את זה. עוצרת את המכונית לדקה, שתיים, מקשיבה לרדיו ומסתכלת עליה מהגב הולכת בגב זקוף, צועדת למקום שבגילה הצעיר יש … להמשיך לקרוא
שחור ולבן
זה קרה לפני כמה שנים, ואני לא זוכרת בדיוק את הפרטים. אבל בינינו, ביני וביניכם, למי לא קורים דברים כאלה. זה באמת קורה לכולנו. היינו חברות, לא מאוד קרובות, אבל חברות טובות. נאמנות אחת לשניה, נפגשות עם הילדים, אז עוד … להמשיך לקרוא
עשרה דברים שאני חייבת לעצמי
1. לדבר לפחות עוד פעם אחת במהלך חיי יפנית כמו שהיא שוטפת, 2. להכין את החצילים המטוגנים עם הקציצות בפנים (אף פעם לא הכנתי אותם,) 3. לכתוב כמו וכאילו שאני שוכחת את הלילה והשמש שתיכף תזרח, לטעות שם ולשגות, לשחק … להמשיך לקרוא
מתויק תחת בלוג שאני אוהבת, מעומק הלב
בתוך החדר האינטימי שלי
כבר כמה ימים אני חושבת חושבת על משהו, ולא מצליחה לפלס את הדרך החוצה למילים שתהיינה ברורות. והנה, אני הולכת לשאול את השאלה הזאת, יקרה מפז. קצב הנשיא שלנו לשעבר (שמתם לב שלא הטרדתי אתכם, אף פעם במהות קיומו, נכון?) … להמשיך לקרוא
אני לא מעשנת
אני לא מעשנת, ויקי אמרה, אני לא מעשנת יותר אני כבר לא מעשנת. פעם עישנתי, מזמן, אבל עכשיו, סיגריה לא עושה לי את זה יותר. אני לא מעשנת, וכבר בתנועה שלה ראיתי איך היא גוררת את השקית סוכר הקטנה ומפילה … להמשיך לקרוא
ים זה ים
אורי לרנר ודובי גניש הם שני חברים שקפצו מעל המשוכה הזאת שנקראת מלחמת לבנון השניה. ושניהם גיבורי סרט שראיתי השבוע בטרום הקרנה לערוץ אחד בסינמטק. גיבורים, לא מבחירה. אני הופכת פעם ועוד פעם במה שיש לי עם סרטים על מלחמה, … להמשיך לקרוא
לא מוצצת בזה שום דבר טוב
אני אוהבת להתנדב. אני חושבת לפעמים שהשימוש במילה ובמושג יוצרים איזה עולם מתנשא ובכל זאת, כשניתנת לי הזדמנות לתת (ולעיתים, מן הסתם, אין עין ששוזפת את המעשים) אני עושה את זה בלי שאלה ובלי הרמת גבה. המקורות משתנים כל הזמן, … להמשיך לקרוא
עוף במרינדה
את המילים האלה אני משתוקקת להקדיש לדנה. האחת והיחידה. האמת האמיתית (שלוש אצבעות מאחורי הגב, תאמינו לי הפעם, בדרך כלל אני נוהגת לשקר, ואני עושה את זה דיי בקלות) שפעם, מזמן, בכל סופשבוע היה לי בבית עיתון עם הטור של … להמשיך לקרוא
לא משהו בחינוך ילדים. כמעט.
אף פעם לא התווכחתי על זה. הפכתי לאמא בגיל צעיר, גם באופן יחסי וגם לעצמי, בהתחשב בזה שאני מתקרבת יותר לעשור החמישי שלי, ועדיין מהססת בקשר למה אני יעשה כשאני יהיה גדולה. אז רציתי, הכי בעולם להחזיק תינוק קטן ולא … להמשיך לקרוא
