תגיות

,

השפיות הולכת אחרי, יש לה רגליים קטנות, היא מסודרת כזאת השיער שלה אסוף בסרט.
היא לעולם מגיעה בזמן לכל מקום.
"עידית" היא לוחשת
"כן חמודה" סבלנות יש לי
"אבל אמרת שרק תכשיטים"
אני מגלגלת עיניים. "את מוכנה לחכות שניה מעבר לדלת, אני חייבת לצחצח שיניים" אני אומרת לה בשקט ,
והיא ממושמעת…אני מצחצחת טוב, כמו שתמיד אני אומרת לילדים ומקווה שכשאפתח את הדלת של חדר האמבטיה היא לא תהיה.
אופס, היא שם, יושבת על הרצפה, נשענת על הקיר, היא פצפונת ומתוקה כל כך.
אני כבר בדרך למטבח להכין לי את הקפה המבורך של הבוקר, הילדים יצאו ואני לבד.
והיא אחרי, אני יודעת עד שלא יהיו לה תשובות, לי לא יהיה שקט.
"אבל עידית…." היא אומרת כמעט בלחש
הנה קפץ הכפתור של הקומקום, ואני מושיבה אותה על השיש.
"יש את התמונה הזאת, בשביל מה צילמת את זה?"

"צילמתי, את זוכרת, יומיים לפני פסח, כי זה נראה לי נורא סמלי שחתכתי באגט לפרוסות וכשהם עברו בטוסטר
הם יצאו כמו לבבות קטנים, ובפסח יהודים (ששומרים שבת וכשרות, דתיים) לא אוכלים לחם, והנה לחם מלא אהבה, את רואה?"

"אז…" היא ממשיכה
 ("את רוצה קפה?" אני שואלת אותה, "מה פתאום, את יודעת ששפיות והגיון לא שותים קפה" והיא מסבירה את זה עם תנועות ידיים  כל כך…תמימות)
" טוב, אז בשביל מה התמונה הזאת של הפלפלים?"

 

 
 

"ולמה צילמת אותם?" היא ממשיכה, אני מתחילה קצת לזוז באי נוחות…(היא מתכוונת להישאר פה כל היום?…)

"כי ירוק זה צבע מאוד חזק, ובשנים האחרונות גם מאוד אופנתי, את רואה? אני מצביעה על התפוחים

זה נקרא גראני סמית," ואצבעי על המבריק  " וזה מוזהב"

"כמו בחרוזים שלך!! יש לך גם מבריקים כמו הסמית הזה, וגם אטומים…"

"את צודקת " אני עונה בסבלנות שהולכת להתפוגג עוד מעט.

 

"והפלפלים" היא ממשיכה "את מתכוונת לבשל היום? ואם את מבשלת איך זה קשור לאומנות שלך? וגם "

היא לא מרפה "היום יום חמישי אז גם תנקי את הבית?.

תגידי…לא רצית לעשות רק אומנות?"

אין לה בושה.

 

"טוב, תקשיבי" אני נעמדת מולה, היא עדיין על השיש יושבת והרגליים שלה מתנדנדות קדימה ואחורה ודופקות על הארונות של המטבח.

"תראי, אני מגיעה לסופר, כי קניות אני חייבת לעשות, ושם, הכמות של הירוק והסוגים כל כך יפים.

ואז אני הולכת לסטודיו, ומגלה שאני קרובה בצבעים, כלומר, הקופסאות שהכנתי שמתוכן אני אבחר חרוזים לעבוד איתם מכילות צבעים  קרובים. הנה תראי."

 

 
 
 

"באמת יש פה גם את הצבעים האלה של הפלפלים והתפוחים, כמעט את כולם."

ואני רוצה להסביר לה שכל הזמן צבעים של הכל מתחברים אצלי, ושהראש שלי כל הזמן עושה את הסידורים האלה, הגוונים של הפלפלים, של התפוחים, ואחר כך השמיים, צבעים של בגדים של אנשים, של מכוניות…בתים גגות של בתים….
ובדיוק כשאני מסתובבת להחזיר את החלב למקרר, כנראה אז, בלי שאני שמה לב היא נעלמת..
הלכה…
אני נשארת עם המחשבות והמראות האלה, הם כבר יתחברו מאוחר יותר למשהו,
משהו שאפשר להחזיק ביד, עוד לא החלטתי מה.

מודעות פרסומת