הרשימה הזאת היא מתוך לבי, אין בה תמונות יש בה סיפור קטן שאולי לא ישנה דבר.
שני ילדים גדולים יש לי. שניהם עברו את הגיל (18) שממנו והלאה אינני זכאית יותר לקצבת ילדים בגינם.
(יש עוד שניים קטנים שכן מזכים אותי , עדיין אבל הסיפור הזה לא עליהם, בינתיים)
האחד סיים לא מכבר שנת שירות ויש לו לוח זמנים צפוף עד הגיוס.
השני, נסע אור להיום לפולין במסגרת משלחת של הצופים.
ביום שישי האחרון לקחתי את ה"תייר הצופה" לבית קפה יחד עם סבו וסבתו, הורי, כדי לשבת בנחת ולשמוע סיפורים על המשפחה, ולכתוב ביחד על דף שמות נספים כדי שתהיה לו הזכות להקריא את השמות האלה בטקס מיוחד שהם עורכים באחד המחנות.
במהלך השיחה מתברר ששמות שניים מהנספים (אשת דודו של אבי, לוי אמפר, ובנם שנספו) לא ידועים
לוי אמפר בעצמו זכה לעלות לישראל, להינשא ולהקים משפחה לתפארת.
בבוקר, אנחנו מגלים שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ (העץ זאת אני) והדף עם השמות נשאר בבית.
אני אמא, של שניהם, (ושל העוד שניים הצעירים יותר)
וליד הדלת, לפני שאנחנו יוצאים לסידורים, אומר לי אמרי, אחיו הגדול "אמא , תמוז שכח את הדף עם השמות בבית, אני אסמס לו את כל השמות אחר כך לנייד שלו"
מאוחר יותר, הוא התקשר אלי (בזמן שסימס לאחיו את השמות )כדי לשאול איך קוראים לגטו הזה בלודז', כי הוא לא היה בטוח שהבין את הכתב….
לפני חצי שעה נכנסתי הביתה ומצאתי את הדף על השולחן, כל השמות עברו לנייד של תמוז וביום רביעי הוא יקריא אותם בטקס.
יש ואני שומעת קריאות נגד הנסיעות ההמוניות האלה לפולין, למחנות, הבכי הלא מבוקר, הרגשנות
הצנטרליסטיות, הלא לא רק לעם היהודי ארעו אסונות…
אני לא שופטת, אני לא בוחנת, אני אמא שמגדלת ילדים.
באהבה.
והידיעה ששני אחים לוקחים אחריות ומעבירים דף שנשכח מאחד לשני, עם שמות…
הרעיון הזה שהם חוזרים משם עם תובנות
"כן , אמא, אנחנו חושבים אחרת על הפליטים, אחרי שאנחנו חוזרים משם, אנחנו מדברים אחרת, מתייחסים אחרת"
הנה רגע כזה של גאווה שקטה, בלב עם הפעימות שלו, הדהרות שלא נראות.
האמת, אני חושבת לעצמי…
כל המקדונלדס שהם אכלו בחיים (אני נגד!!) טובע בתוך ההרגשה הזאת.
עם כל האומנות שלי, אין יותר מזה….
ותודה לחבר אמיתי, שאמר לי לפני כמה זמן "את חייבת לכתוב על האמהות שלך"
האמהות שלי היא הילדים שלי, הילדים שלי הם הנוער של היום.
כתיבת רשות - עידית פארן 
יעל אוסטרליה אמר:
אני תמיד אומרת מי שמקבל ערכים וכבוד במשפחתו
סביר להניח שיתנהג כך בחיים
עידית בפשטות ילדיך קיבלו חינוך טוב מאם אוהבת ונראה לי אפילו מעריצה
שערך הזכרון ולזכור ולא לשכוח גבר אחרי הביקור בפולין. זה פתח לך עולם ומלואו והתעניינות גדולה במה שקרה למשפחתם בשואה
גידלת ילדים לתפארת מדינת ישראל והפעם אני אומרת את זה באמיתי ללא ציניות
כה לחי עידית על גאוותך בילדייך
שרון רז אמר:
כן, יפה כתבת, עידית
הילדים שלך הם חלק מסויים מהנוער של היום
כל מיני ילדים שהם הנוער של היום ממוקמים על כל מיני מקומות ב"סקאלה", מקומות "גבוהים" או פחות "גבוהים"
אם כולם היו כמו ילדייך מצבנו היה טוב מאוד כנראה, אבל יש גם ילדים של אחרים שהם הנוער של היום שמשתכרים להנאתם בתל ברוך ואחר כך בועטים למוות באזרח תמים, יו נואו, ויש ילדים כמו חנה במחוברות שהיא גם הנוער של היום, ואני לא אומר שהיא "טוב" או "רע" אבל זה מקרה מורכב יותר, יש ויש, הקיצר, טוב שאצלך יצא כך
איתמר אמר:
התרשמתי מאוד. ממך ומהם
אורנה אמר:
כמי שלמדה להכיר ולאהוב את הכמעט חייל שלך…
כן. הוא חלק מהנוער של היום. אבל… לצערי… לא בטוח שמייצג את רובם
יולי אמר:
אומנותך אימהותך
אמהותך אומנותך
שיהיו בריאים הבנים הגדולים שלך והילדים היותר קטנים שלך
ואולי במה שראית שקורה בינהם, מול עינייך,החשוב ביותר הוא שהם אחים-חברים
וקצת פחות חשוב אם הם "הנוער של היום"
גליה אמר:
הכתיבה שלך מרגשת אותי כל פעם מחדש
את כותבת הכזאת עדינות ומשאירה לקורא את היכולת להעמיק בהבנתו את המתרחש.
ולעיניננו…
הנוער של היום הוא נוער שונה מקיצוניות לקיצוניות, הלוואי ובניך (וגם בני) היו הדוגמא לנוער של היום.
לצערי זאת תמימות
וזאת אחת הדאגות שלי אישית
מיכל אמר:
פחות מתחברת לכותרות ולקטגוריות ולקיטלוגים. הרי כל אדם הוא עולם ומלואו, גם אם הוא 'נוער', ואפילו 'של היום'.
מאחלת לך שתמשיכי להתבונן בהם, ובצעירים גם, ולהרגיש טוב עם מה שאת רואה 🙂
חגית אמר:
ונכון, השניים האלו שלך הם יוצאים מן הדופן. וטוב שכך.(אני לא משוחדת סדרתית, כמו שבוודאי תגידי. אני משוחדת עם סיבה.) ואני גם מסכימה עם קודמיי שכתבו שיש כל מיני נוער כאן, לאו דווקא כזה שראוי שהיה או יהיה. אממה… אני חושבת שהבעיה היא לא בנוער, אלא במי שהביא אותם עד הלום… ולא לקח אחריות על הגידול, יתרה מזו, קיוה שיגדלו ככה סתם… ככה זה עובד, אלא אם כן נולד/ה לך מוטציה… אמרו חכמים ממני משחר העולם- יגעת ומצאת… האמיני… אז יפה לך שהאומנות הזו שלך נושאת פירות יפים. ועוד יותר יפה לעולם 🙂
עידית פארן אמר:
ולא סתם קראתי לו הנוער של היום
כי
כשהם יוצאים מהבית , אפילו לסרט ברחובות, הם של עצמם ולא שלי
הם שלי בשעות שהם פה, בשיחות, בהסתגרויות בחדר, ב"אמא את חופרת" ו"איפה המחבוא שלך של השוקולד"
או "אני צריך כסף" וכו
אה כן ו- הכי חשוב
"קנית טים טם???"
אז הם הילדים שלי
כשהם יוצאים מהבית הם נוער,
יש כמוהם יש אחרים, הם בין נערים כמותם ושלא כמותם
אני חושבת שזה היה החלום שלי להיות אמא והוא עדיין חלום
וכשאני רואה אותם ליד בני גילם האחרים אני נוכחת בזה, ותודה על כל התגובות, כולל אלה המבויישות שהגיעו למייל הפרטי שלי והאירו לי את היום הזה…
זה שעוד מעט מתגייס אמר:
אחלה קטע ואחלה פואנטה
אם לא הייתי יודע שמדובר בזוג אחים שלא מפסיקים לריב אולי אפילו הייתי מזיל דמעה:)
סתם! אני אוהב את הנוער של היום וגם את המבוגרים וגם את הילדים.
אסור לטבוע בפסימיות שהמערכות מסביבינו מנסות לכפות עלינו כדי שיהיה לנו במי להיתלות ואת מי להעריץ..חחחח….איזו קונספירציה.
ובואו לא נשכח
הנוער של היום זה ממש לא הנוער של הלילה.
לילה טוב!
((( אמר:
הדור לא הולך ומשתבח… הדור גדל פרא וחסר גבולות. איפה בעבר דקרו בגן ציבורי בגלל סיגריה? באיזה דור בעבר שתו משקאות אלכוהוליים קטינים בני 12 ודיברו ועשו סקס בהמוניות מזעזעת? איפה? אצל מי?
חוסר חינוך זה פשע, הפשע הנורא והגדול ביותר שנתן הדור הקודם לדור הנוכחי. בושה.
מירה צוקרמן אמר:
בהיותי עדה מהימנה –
מעידה בשני בני נוער אלה שהם מיוחדים במינם ולא יסתבכו בשל סיגריה. נכון אינני מכירה את כל בני הנוער ואינני כוללת, לעולם, בני נוער במיקשה אחת. מתפללת שמערכת החינוך תתאושש מבעיות השחיתות והבטחון שלה ותפנה את פניה ולא את עורפה ותשקיע בחינוך של כל (!!!) ילדי ישראל. אחרת, גם מה שנותן החינוך הפרטי, ייפגע !!!!!!!
ואם ניקח בחשבון את התמימות הבראשיתית של הילדים ונרוץ איתם בדרך נכונה קדימה – אולי נחסוך כמה פשעים בעתיד.
סבתא של הילדים שלך
עידית פארן אמר:
התגובה שלך השתבצה יפה בין התגובה של הבן שלי, ושל אמא שלי (סבתו)
מה שמוכיח, שהדור כן הולך ומשתבח
פשע רציחות
אלכוהול, קנוניות היו תמיד, וגם ללא מטרות "מוצדקות"
התקשורת, היא היתה הרבה הרבה יותר שקטה
אז לנו כל הזמן נדמה שפעם היה יותר טוב,
וחינוך, בינינו, מי באמת יודע לחנך, כל הזמן אנחנו מנסים את הכי טוב שאנחנו יכולים
ומקווים כל כך שזה יצליח…
חגית אמר:
"וחינוך, בינינו, מי באמת יודע לחנך, כל הזמן אנחנו מנסים את הכי טוב שאנחנו יכולים
ומקווים כל כך שזה יצליח… "
כן, על זה… את יוצאת מתוך נק' הנחה שכולם באמת משקיעים בחינוך ילדיהם… הלוואי שזה היה נכון. המצב רחוק מרחק שנות מהמציאות שאני מכירה ורואה. הלוואי שזה היה כך. באמת :(((
שרון הר פז אמר:
יפה כתבת, אם כי אינני מסכימה עם ענין החינוך. כשאנו לוקחות אחריות על מה שאנו עושות – זה "יוצא" טוב. אני מאמינה שאנו מקבלות בחזרה את מה שאנו משקיעות. לירן שלי הינו מורה לחינוך גופני והסיפורים המזעזעים שהוא מספר לי על הזנחת הילדים על ידי הוריהם, מסמרים את שערותי. הוא זוכר היטב איך הייתי מתיצבת בבית הספר בתחילת כל שנת לימודים כדי להציג את עצמי בפני המורים וכדי להכירם, איך היה מתכווץ בחוסר נעימות כשהייתי מכריזה בפניהם ובפניו שאני מבקשת לקבל מהם דיווח על כל ציוץ שלו שלא במקום. למותר לציין שגם אחיו עברו את אותו התהליך, הרי לא הפליתי 🙂
ואני בהחלט מאשימה את ממשלות ישראל לדורותיהם ואת ראשי משרד החינוך שלא השכילו ולא טרחו למלא את יעודם ולהעניק חינוך הולם. לעניות דעתי, עדיין – גם בדורנו – ישנם אנשים חכמים שלוא היו הפוליטיקאים מפקידים בידיהם את מלאכת החינוך ומניחים להם לעבוד – הם היו יכולים לשנות את פני החברה. חבל. הילדים הרי הם העתיד שלנו, אך למי מהפוליטקאים אכפת מהעתיד?