תגיות

היא  עמדה ליד הכיור

לוחצת בתנועה אוטומאטית על הכפתור התכלת, לא…לא תכלת, כחול של הקומקום הלבן

זה הקומקום שתמיד לצידה.

מלמלה משהו לעצמה על זה שהיא צריכה לאסוף לקחת לסיים היום

ולהכניס שקית של בגדים חזרה לארון

למעלה, איפה שצריך כסא , היא תיקח כסא מהפינת אוכל תגרור אותו לחדר של הבנות

ותמצא מקום למעלה, בטוח יש.

הוא נכנס, היא לא מרגישה בצעדיו, עד שהיא שומעת את קולו מופנה לתוך המכשיר הנייד שלו

רם, בטוח בעצמו , מחלק הוראות, וכשהיא מסתובבת היא רואה על המצח שלו את המשך השיחה שמופנה אליה.

פגשתי את ע עכשיו, את שומעת? (הנה, ניתק)

לא מוצא חן בעיני הדבר הזה שאת עושה עם הסופר ההודי הזה

מה??

מה אני עושה עם הסופר ההודי הזה? אם מותר לי לשאול

חוקרת אותו אולי, את חוקרת את החיים שלו ההיסטוריה שלו

"דורון, הוא מת לפני שלושים שנה, אפשר לתת לרוח שלו לנוח בשקט?

אתה רוצה קפה?"

וצבע אחר, שהיא בחיים לא ראתה בכל השנים הארוכות האלה, היא רואה פתאום בתוך העיניים שלו.

משהו כועס, אבל לא על זה שהיא השאירה בלגן בסלון.

משהו אחר, שעדיף שלא תגלה.

והיא מסתכלת על הצבע הזה בעיניים שלו, זה החדש שבחיים היא לא ראתה

ומנסה עם החלב לצבוע את הקפה בצבע הזה, כמעט הצליח לה.

ואז הוא הרים את היד

היא יכלה להישבע אחר כך שהתנועה היתה פתאום איטית כל כך והאור מבחוץ זחל מהחלון על הרצפה

והקולות ברדיו נעצרו והפכו לא ברורים.

נשמע הצליל של כוס זכוכית המונחת על שולחן

וניתוק של חוט חשמל לבן מהשקע בקיר

היא נכנסה לחדר המשותף שלהם בפעם האחרונה

לקחה משם סוודר לבן

חזרה למטבח, בפעם האחרונה, התכופפה ושלפה מהמגירה בצד שמאל שקית

פשוטה כזאת של סופר

והניחה בתוכה את הקומקום הלבן, זה שתמיד לצידה.

ויצאה מהבית.

 

*כל קשר בין הסיפור למציאות הוא פרי דמיוני הפורה

 

(ולכל החברות שלי המודאגות, זה רק סיפור והמגיב למטה העונה לשם ארז הוא לא אחר מאשר ארז אשרוב…ולא בן זוגי)

מודעות פרסומת