תגיות

אני מלטף את כף הרגל שלה העדינה, היא שקועה בספר, עמוק בתוך הקריאה ספר על אומנות, ומוזיקה

כזה שבחיים אני לא אקרא, אני רק, דויד גרוסמן, מאיר שליו, מונטי פייטון , רק כאלה דברים אני קורא.

עד שהמילים שעוברות שם ניכרות על המצח שלה.

אני נזכר פתאום שהיא ביקשה יוגורט ולא הבאתי לה, כל כך היא שקועה בקריאה

שהיא לא שמה לב בכלל

"אמרת שתזרקי אותי" אני אומר לה, בטון אחיד

היא מסובבת אלי גבות מכווצות ורגשי אשמה מתחילים לטפס לי על הגב…הנה אני הולך לפספס את זה…

ובגדול.

 

"אני לא אמרתי כזה דבר, אני אמרתי לך שאני נוסעת  עם דודה שלי לכרתים

זה מה שאמרתי, היי, אמרתי לך את זה ביום הראשון שנפגשנו"

 

והיא מעיפה אותי אל הגשם הזה הפתאומי ביריד הספרים, ושקיות ניילון שמחשבות לעשות קסמים ולכסות שם את כל הדוכנים והצבעים של הבגדים של האנשים הופכים דהויים בין הטיפות האלה שבאות מעננים שמחשיכים את השמיים טרם זמנם.

אנחנו אמורים להיפגש  ליד איזו הוצאה עלומה שחברה שלה מנהלת והיא נמצאת שם לשעה קלה כדי לעזור להם לחסל

הוצאת מכחולים, לא תשכח, נכון?

זה מה שהיא אמרה לי בטלפון, אחרי שנ העביר לי את המספר שלה כי חיפשתי מודל עם תכונות גוף מיוחדות ושיער מתולתל ארוך, ונ אמר לי, תתקשר אליה, היא שקטה וסבלנית, היא תשב בשבילך שעות.

ואני חושב על זה

על הבית קפה עם עקבות של מים על הרצפה והמלצרית שכל הזמן ניגשה אל השולחן שלנו

וחייכה, על הקפה שהיא מזמינה והקול שלה החלש, ו

על זה שחשבתי, ישר חשבתי שאני לא רוצה לצייר אותה, היא כל כך הרבה יותר יפה ככה מכל ציור

שאני אצייר.

ועל זה שכל משפט שהיא אמרה, ואיך היא מספרת שהיא מלמדת ילדים עם קשיים בבית הספר הזה שמשלבים בו ילדים מהחינוך המיוחד עם הרגיל, וכמה זה בדמה לגרום להם להתאהב בספרים, ובאומנות, ובסרטים.

ולמה היא לא "בזוגיות" במילים רודפות  היא אומרת את זה  וזזה באי נוחות,  היא היתה אמורה להתחתן וזה לא קרה זה היה מזמן, כלומר, לא , היא לא רוצה לדבר על זה,

ולא, אני לא עצובה ועיניים חומות ננעצות בקו שמתחת למצח שלי

ואני קולט שהיא לא מרגישה שאני מאוהב בה מעל לכל הראש אחרי שעה וחצי שאני מכיר אותה ואיך אני אצייר אותה ככה…אני לא יודע , אני באמת לא יודע.

 

אבל ציירתי אותה, זה קרה ביום שאחרי זה, השמש כבר זרחה והיא באה אלי לדירה בגופיה וורודה וג'ינס

שעשה אותה כמו ילדה.

וכשהיא התפשטה נזכרתי בזמרת שפעם היה לי איתה סיפור של שבועיים ואז היא טסה לניו יורק ומאז לא שמעתי ממנה.

 

ועכשיו אני מלטף את כף הרגל שלה, קטנה וחיוורת ויפה עם אצבעות מסודרות, על האמצעית יש לה טבעת עם לבבות מוטבעים, והיא שקועה בספר שלה.

 

אני חושב על זה שבעוד שבועיים, אחרי שאקח אותה לשדה שם תפגוש את הדודה שלה ותטוס משם

 אחזור לדירה שלה ואאסוף משם את הדברים שלי.

אחר כך לא ניפגש יותר, כי אם היא לא תעצור את זה אני אעשה את זה.

 

ואני קם להביא לה יוגורט.

 

(סיפור, פרי דמיוני)

 

מודעות פרסומת