יש קטע בסרט "הפסנתר" שאני מאוד אוהבת

הגברים מחליטים לזרוק את הפסנתר לים  , מפאת כובדו הרב.

ואדה, בתוך הספינה, בהחלטת בזק, כורכת את הרגל שלה סביב החבל שקשור לפסנתר, ונבלעת איתו במים

וכשראיתי את הסרט, בקטע הזה בדיוק, הפסקתי לנשום.

(זאת הולי הנטר, היא מלאכית אמיתית בתפקיד שלה בסרט)

(בקליפ הזה, צריך להגיע לדקה ה2:04)

אחר כך זה קרה לי עוד כמה פעמים,

פעם אחת ביום שחשבתי שאני לא עושה את זה יותר.

זה קרה יותר מפעם אחת שחשבתי שאני לא עושה את זה

אבל זאת היתה הכי אמיתית.

כי איפה שקיימת צורת הביטוי הזאת (כתיבה, חומרים ביד, כן אומנות לא אומנות מי בחר בזה בכלל?)

נוכחים הרבה יש והרבה אין.

ומה שביניהם נמתח כמו חבל ארוך ארוך ארוך, ודק , עם פוטנציאל שבירה וקריעה בלתי צפוי….

משחק של חוט מתכת סרוג מגולגל לשבלול ובמרכז סוגרים,(button snap clasps) אלה שאני נוהגת להשתמש בהם לסגירת השרשראות והענקים שאני מכינה.

ביום שחשבתי שאני כן אעשה את זה (וזה קרה לפני דיי הרבה זמן)

קראתי את סיפור מספר 9 בספר "13 מקטרות" של אליה ארנבורג

והקשבתי לקטע המוזיקלי שנקרא באותו השם בדיסק הזה שכתב (הלחין  ועיבד) רזי בן עזר ונקרא "13 מקטרות".

וכאשר הופיעה בספר תוך כדי קריאה המילה כינור, התנגן הכינור מתוך הקטע

אז כבר ידעתי שגם יהיו לזה תכשיטים או ביטוי שלי , ביטוי של חומרים רקומים וסרוגים ומתגלגלים כמו גורי חתולים על שטיח צמרירי.

והנה אני נושמת, ולגמרי בתוך זה,

אין שם תכשיטים ,בינתיים יש תמונות, מילים המון המון מילים.

ספרים ומוזיקה שנכרכים ונפתחים, מופיעים לי פתאום באיזה חלון ומחייכים כמו החתול של עליסה.

 

ענק שיצרתי לפני שנה בקיץ, זה היה בלילה אחד, כשסיימתי אותו הבוקר האיר, ולא, אין לי מושג ממש ב-ד-יוק איך הוא קרה, אבל הוא קרה ואני שמחה, אני עדיין מתלבטת אם תהיה לו נוכחות בסידרה הזאת שאני עכשיו עובדת עליה, למרות שהוא שייך לה במקור.

עכשיו יש לי שלוש עשרה

שלוש עשרה שוחות, שלוש עשרה חוטים, שלוש עשרה עננים שלוש עשרה חדרים, ושלוש עשרה מרתפים

 

לכל אחד מהם (אני נשמעת לי כמו צלצול של בית ספר, כמו השכמה של השעון המעורר)

לכל אחד יש צבעים וקווים והתפתחות מאוד לא צפויה שתלויה במילים

ואני זו שמנהלת אותם

לפעמים זה מכיסא גבוה שאני עומדת עליו כשאני לבושה גלימה

מדי פעם אני מתיישבת ליד הכסא הזה על הרצפה וקוראת ספר או שותה קפה

אני הבמאית והשחקנית הראשית, שמשתוקקת לכרוך רגל אחת סביב חבל שקשור אליו פסנתר שתיכף יפול לים

ורק אני מחליטה מי יוציא אותי מהמים.

 

מקטרת תשיעית

 

מודעות פרסומת