תגיות

אני חוזרת מהסיבוב הזה של הבוקר.

הייתי במאפיה הזאת , את יודעת של האבא והבנים.

מזמן לא יצא לי להיות שם בשעות האלה לפני שהשמש עולה, אבל אני יודעת , נדב סיפר לי

שיוסף האבא, כבר לא עובד שם, רק כשהבנים יוצאים לחופש או משהו כזה.

והוא היה שם (הבנים שלו בחופש)  מכוון עם המרדה מאובקת מקמח לתוך התנור, מוציא משם לחמניות

מכניס את הפיתות האלה עם הזעתר.

אני נועצת בו עיניים מנסה לשכוח אותך מחכה לי בבית ישנה.

 

מבעד לרעשים של המאפיה, יוסף והעובד שלו והחושך שנמוג בחוץ אני שומעת את הקטע הפותח עם הסקסופון מהקרקס Saltimbanco Chinese Poles, Cirque du Soleil.

זה שכשראיתי אותו נדהמתי אז מאיך הם החזיקו את הגוף שלהם על המוט ולידו הצבעוניות של התלבושת שלהם

שעוטפת את הגוף כמו בגד הדוק צבעוני של עובר בתוך הבטן.

ואז הוא מסתובב ומניח כוס עם קפה שחור מתוק מתוק, תשתי , הוא דוחק בי

זה על חשבון הבית.

 

פתאום הוא שואל אותי עלייך, החברה שלך עם העיניים הירוקות, מה שלומה?

ואני נותנת למבט שלי לגלוש לצדדים, להעלים את הדמעה בקצה.

היא בסדר, אני עונה לו (היא לא, אבל היא תהיה אני עונה לי בבטן)

 

תגידי, היא עוד עובדת במקום הזה?

איש טוב , יוסף אבל לא נוח לי אני רוצה לשתות את הקפה וללכת.

-לא. אני עונה

מצויין. הוא מוריד את המגש עם ההמון פיתות על הדלפק ומוחה את הזיעה ממצחו.

ומה איתך, את עוד כותבת?

כן…(איזו הקלה) אני כותבת , זה נורא יפה שאתה זוכר.

 

וחזרתי הביתה, אני בטוחה שקניתי חמש לחמניות וחמש פיתות

ובפיזור של מחשבה אני מכניסה אותן לפריזר, ומגלה משהו נוסף בשקית.

 

<a href="

 

כשתתעוררי בעוד כמה שעות  אני אחמם לך אחת עם זעתר, ואכין לך קפה עם כפית סוכר.

את תשבי בעיניים עצומות , תקחי לגימות בריאות כאלה, ותגידי "מה באמת?" על הזעתר והביצה שהוא הגניב לשקית

תפקחי עיניים ותביטי בקליפ.

ותחזרי לישון.

אני אשאיר אותך ואלך.

 

לעבודה.

 

מודעות פרסומת