תגיות

,

רק כשאנחנו בתוך השירותים הארוכים בחניה ליד בית קמה אני מתפנה לסקור את הבנות בעיניים בוחנות.

נעמי נעמדת ליידי, רומזת לי על הכיס במעיל שלה, מצביעה על שולי ועינת, וכשהן נכנסות וסוגרות אחריהן את הדלתות בטריקת ההד העמום של החלל הגבוה והאפור היא מתחילה להסביר לי.

"שפרה, זאת שבחוץ , נשואה ליוני יש להם שלושה ילדים והם עובדים ביחד."

"עינת ודורון, "היא מדגישה את המלעיליות בשם שלו, "כל הזמן רבים, אנחנו שואלים את עצמינו," והיא קורצת, ממזרה הנעמי הזאת, "אם בטיול הבא הם יגיעו. את יודעת."

 

"שולי…וואו, את חייבת לטעום את העוגות שלה הן משהו מיוחד, היא טורחת בימי שישי בבוקר, לפני שאנחנו נפגשים מ4 כשעוד חושך, היית מאמינה?"
ולשניה בורחות לה הלחישות לקול העמוק והמלא שלה, קול של זמרת ג'אז.

 

"אותנו את מכירה, נועם אומר ששנים הוא רוצה שתצטרפו אלינו לטיולים האלה, את אורי הוא אוהב, עוד מאז התיכון אבל עלייך אנחנו יודעים מעט מאוד, את לא מרבה לדבר…"

והיא מחייכת חיוך שמתרחב כשהדלתות נפתחות, כמעט בתיאום מושלם ושולי ועינת נעמדות ליד הכיורים סוקרות את העיניים שלהן, האיפור מוציאות אודם

(טוב, נו, שולי הוציאה ליפגלוס, אבל זה היה בתיאום!!!!)

מושכות אותו כמו ציירות

ויוצאות לעשן.

 

אני נושמת רגע, נרגעת מההתקפה הקטלוגית של חיים של אחרים, וניגשת לבדוק מה עם אורי והילדים.

נמשכת ללטף בהיסח הדעת את רצועות הבד הצבוע שנשארו רטובות בבוקר (ותליתי לייבוש בתוך האוטו סוגרת עליהן את החלון במקצועיות של אחתעםחושטכני)  ו"לא היית יכולה להשאיר אותן בבית להתייבש, היית חייבת לקחת את זה איתנו, עם הציוד עם השקי שינה…דניאלה, אני לא מבין איך הראש שלך עובד לפעמים"

כמו שאורי ניסח את זה בבוקר כשהקפה ביד שלו והיד השניה מחזקת את הרצועות בארגז של האוטו.

 

אני מבחינה בנעמי עושה פעמיה אלי, זורקת את הסיגריה בתנועה אגבית ודורכת עליה.

"כלום אנחנו לא יודעים עלייך" היא מחייכת אלי, ועד שאני לוקחת אויר, אני מספיקה לשמוע ש"נועה

ויורם היו נשואים, והתגרשו לפני שנתיים ו

היינו בטוחים שיורם ימשיך לבוא עם החברה החדשה שלו , ומה שקרה בסוף זה שנועה מגיעה עם רותי, שהיא החדשה שלה והן מקסימות…וכולם אוהבים אותן נורא"

 

"אני "(זה בערך המשפט השני שאני מוציאה מהפה מהבוקר)

מנהלת רומן עם קצין נאצי"

זוג עיניים חומות נפקח מעליי והאפר שארוך כבר יותר מהסיגריה עצמה רועד.

(מתי היא הספיקה להדליק אחת נוספת, לפני שניה היא כיבתה את הראשונה…)

"זה…לא ביג דיל, אני נעלמת אליו בדרך כלל כשהשמש שוקעת

ולפעמים בערב, מאוחר יותר"

"ואורי? "יוצא לה קול, קצת רועד

"אה, אורי, ברור שהוא יודע, "אני מחווה בידיים, אוספת מהשביל האפור חיפושית זבל  מקסימה, מלטפת אותה על הגב

"מיכלי!" אני קוראת לילדה שמשוגעת על כאלה "בואי תראי חיפושית זבל"

 

בהפסקה של חמש, בתוך נחל צין, בנוף המתעתע-צהוב-ממכר עם קצה של שמיים שתיכף יחשיכו מהשמש האוהבת

(כשנפרסות עוגות הבית המעולות של "לחמי" והגזיה מבעבעת עם קפה שחור אמיתי זה שמאז שיורם לא מטייל איתם יותר דורון במלעיל מכין אותו, והוא עושה את זה לא רע בכלל, כך קבעה נעמי)

 אורי לוקח אותי הצידה

"מה סיפרת לה" הוא מחזיק באמה הימנית שלי והעיניים שלי אל ציפור שמנתרת שם מעל שיטה יפהפיה.

"דניאלה, מה סיפרת לנעמי?

על האפריקאי? על מי

על האוסטרלי?

על הדנית הבלונדינית?"

המבט המקווה שעל פניו מתענן (איזה תיאום עם השמש)

"לא…לא על הנאצי, דניאלה…למה את עושה את זה?"

אני לא עונה לו,

חושקת שיני, מקלפת את האצבעות שלו אחת אחת מהאמה שלי, פוזלת לעבר הסרטים שתלויים באוטו,

"את מודעת לזה שהבן שלהם חזר מהטיול הזה לפולין לפני שבוע, כן?"

"אמרתי לה שזה כדי להציל את המשפחה שלי, אני אמרתי לה את זה,

אה, כן

ושהוא לא פוגע בי."

"אני מקווה שאת מרוצה מעצמך יפה שלי" הוא חוזר לעמדת הקפה

לא לפני שאני מספיקה ללחוש לו

"אורי, תיקח בחשבון שכשאתם תחסלו אחרי ארוחת הערב את הכלים והאוכל,ואחר כך, כשהעוגות המעולות של שולי יצאו עם הקפה והסיגריה של הלילה

תיקח בחשבון שאני לא אהיה."

 

 

                             ***    ***    ***    ***    ***    ***    ***    ***   

 

בלילה אני פותחת את הרוכסן של האוהל, מיכל ודן ישנים ואורי מושיט אלי ידיים מתוך שינה.

אני פושטת מעלי את הסווטשירט ומתכרבלת מקשיבה לגוף שלי שנרגע לאט לאט.

"תגידי," הוא ממלמל, "הסרטים שלך התייבשו?"

"אהה" אני עונה בשקט

"והשם הזה של הסיפור, 'השנה שבה כל סיכות השיער התפרקו', על איזו שנה את מדברת?"

"אה, זה לא סיכות, זה לבבות."

"תגידי, באמת נראה לך שמישהו קורא את הסיפורים שלך?"

"את צריכה לקרוא לזה 'השנה בה ההפתעות' ושלוש נקודות."

"אני לא צריכה כלום…"אני ממלמלת לפני שהעיניים שלי נעצמות.

"אני לא צריכה כלום."

      

                     

מודעות פרסומת