תגיות

הוא מוריד את הקופסה מהמדף ומרוקן את הכל על השולחן

קופסה אדומה עם נקודות לבנות

ולמטה בצד אחד יש ציור של סנטה.

זה משגע אותה, היא קמה בבוקר, הוא כבר יוצא לריצה שלו

וכל פעם כשהוא חוזר, הוא לא מדבר, רק מוציא מהקופסה כמה מילים , מסדר על השולחן ואם במקרה היא קראה

זה טוב.

עכשיו הוא מתעצבן, כי על השולחן יש שלוש כוסות

שתיים שלה ושל חברה שלה מאתמול בערב   (עם שאריות של נס קפה) הן ישבו יחד והכינו פתקים לבית ספר של הילדות

ואחת שלה מהבוקר.

עם שארית של קפה שחור.

מחוות הגוף שלו, שהגב שלה מופנה אליהן מעלות בה תחושה מעקצצת

והיא ממהרת לפנות את הכוסות אל הכיור,

מתי אני אפסיק לחלום הלב שלה אומר בפנים.

כשהיא חוזרת לשולחן, הוא סידר שלוש מילים

ארבע, היא רואה ארבע מילים

"את לא יפה היום"

"אפשר?" הדממה מופרת, אין לו ברירה אלא להנהן

והיא חופרת בידיה, בהתחלה באותיות

אחר כך היא עוברת אל הראש שלו, וכשהוא מטה אותו אחורה ועיניו נעצמות היא אוספת מהר את כל האותיות לתוך הקופסה ומניחה על המדף.

"זהו, למקלחת, אחר כך שוב אתה חוזר לדבר"

בזמן שהוא מתקלח היא לוקחת סיכות תפירה קטנות והולכת אל השלושה זוגות אופניים שיש לו במחסן

אחד בשביל כביש

אחד לדרכי עפר

ואחד לעננים

ומחוררת את כל הגלגלים.

שיהיה.

אם הוא לא ילמד להגיד לי כל יום מילים יפות.

לא יישאר לו כלום.

 

והיא הולכת לארון שלו וזורקת שני זוגות מכנסיים לפח

(ב"גאפ" הוא קנה אותם)

זה על אתמול, שהוא כתב לה

על הלחם, "לא יצא משהו"

 

אם הוא ימשיך ככה הקופסה עם המילים תלך לפח גם כן.

 

מודעות פרסומת