תגיות

,

קיץ 92

זוג עם שני ילדים נוחתים בטוקיו

חם, לח ויורד גשם

יעברו כמה חודשים טובים עד שאבין שהשמש לא מתגלה בחודשים האלה, היא מתגרה מתחת לשכבה אחידה

(לא כמו בחורף שלנו תלת מימדית משובצת בפיסות תכולות של שמיים) של עננים, עננת אין סופית.

יש שלוש, ארבע מילים שאני יודעת ביפנית

ואני עסוקה בלהכניס שני ילדים ממש קטנים לגן.

זה גן שמיועד לילדים של אמהות עובדות, ולמרות הדלות הניכרת יש שם אוירה מאוד חמה, נעימה ,מחבקת

בלי טיפת שפה אני משאירה שם

ילד בן פחות משנתיים ואת אח שלו בן שלוש ו8 חודשים

בהתחלה הם נקרעים מהידיים שלי, וזה לשעה שעתיים

אחר כך לאט לאט מגדילים את הזמן עד  4 והם לומדים את השפה (זאת שאמא שלהם הולכת לבית ספר במיוחד כדי ללמוד….)

ומלמדים אותנו, ההורים שלהם.

שני דברים, לא שלושה

ידעתי כשהגעתי לטוקיו כמו שאני יודעת שהיום יורד גשם (ירד, קודם ירד…)

שיהיו לי עוד ילדים

שאלמד צורפות

ופה נכנס הדבר השלישי, על מנת ללמוד צורפות אני נאלצת (רוצה…נסחפת משתוקקת)

ללמוד יפנית, ואת זה אני עושה בחריצות שבאמת לא אופיינית לי בכלל…

 

אבל בהתחלה, לפני שאני יודעת איך אומרים בוקר טוב

אני לומדת את החנויות למטה ברחוב, איי אם פי אם, חנות של תמרוקים ותרופות, וחנות ירקות שבעליה

הם זוג נשוי, לא צעיר (אבל גם לא מבוגר)

לאט לאט אני לומדת את הירקות, יש דייקון שהוא מן צנון לבן ענק והקליפה שלו לפעמים ירוקה בהירה

יש סוג חריף מאוד, ויש סוג דומה ממש ללפת או צנון כמו שיש בישראל

ופטריות, המון סוגים של פטריות

ובכל בוקר כשאני עוברת שם, אני מברכת את האישה ב"אוהיו גוזאימס" (בוקר טוב)

והיא עונה לי ב"אוהיו" (לקח לי המון זמן להבין שזאת הדרך הסלנגית לא רשמית להגיד בוקר טוב כמו שיש אנשים בישראל שאומרים "בוקר" ורק טון הדיבור החם שלהם אומר שזה המון)

יום אחד אני קוראת מתכון בספר של נעמי ליס מייברג הבישול הצמחוני

ובתוך המתכון יש טופו…

ואני בטוקיו,ביפן- ארץ הטופואים

מה יותר פשוט….??

אני יורדת במעלית לכיוון חנות הירקות ועם לב דופק (זאת הולכת להיות הפעם הראשונה שאני מדברת עם היפנית הזאת אם לא עם יפני בכלל…)

אני מבקשת טופו

"??????" היא לא מבינה…ואני חוזרת שוב ושוב על שתי ההברות האלה

("אין מצב שאין פה טופו," אני אומרת לעצמי…)

אז ככה

לא אומרים טופו (ביפנית) אומרים טו-הו, את הפ' הרפויה אומרים בלי לסגור את השפה העליונה על השיניים

כך אומרים פ' רפויה ביפנית

עוברות כמה דקות עד שהיא מבינה ומלמדת אותי איך להגות את המילה נכון

ואז….

יש לכם מושג כמה סוגי טופו באמת יש בחנויות ובמרכולים??

הרבה…כמה וכמה

אני צריכה להחליט אם אני רוצה טופו רך או קשה, ויש טווחי מחירים לא קטנים…

בחרתי אחד…

למדתי מילה

אבל- עברו כבר….16 שנים מאז שעברנו מהשכונה הזאת

ואת האישה היפנית שהיתה אומרת לי "אוהיו" כל בוקר

גם כשכבר קישקשתי

ולמדתי צורפות, וקראתי לילדים

האישה הזאת עם החיוך על הבוקר (לא משנה כמה ארגזים היא סחבה במשך היום וכמה קשה היא עבדה)

אני לא שוכחת

אני לא אשכח בחיים.

מודעות פרסומת