תגיות

,

המחווה הזאת נולדה כי
ראיתי שאין סיכוי בעולם הקטן גדול מופלא הזה ששלומי יוסף  באמת יגיע לאחד מהמקומות המוזרים בהם אני קוראת
(ולא, אני לא ממש מסוגלת לשבת ליד השולחן בפינת האוכל בבית עם כוס קפה ולקרוא…אני באמת עושה את זה במקומות מוזרים…)
ואז, התחלתי לחפש את הסיפורים, סופרים שאני אוהבת וראיתי שהכל משול לבור בלי תחתית

והנה הקצה המואר של הבור הזה-

אני קוראת את "פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונות" בחניון עין יהב צילום: יהלי גת

    להלן הריאיון , כפי שהוא מתרחש בדמיוני:  

    שם: עידית פארן

עיסוק: מעצבת תכשיטים (כותבת, תכתבי כותבת ואל תגלי לאף אחד)

 אלו ספרים את אוהבת לקרוא?

כאלה שגורמים לי לשכוח באיזו מאה אני  חיה, גם אם הם נכתבו לפני שנתיים.

  איזה ספר את קוראת עכשיו?

פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונות. כתבה אותו סופרת אמריקאית מאוד צעירה ומבטיחה

בשם מריסה פסל

   ומה את חושבת עליו?

יש לך עוד שאלות? (אל תדאגי, אני לא מפסיקה לקרוא באמצע, לא את הספר הזה)

איזה סופר או סופרת את אוהבת במיוחד?

    מאוד את יהודית קציר וסביון ליברכט. למרות שמזמן לא קראתי ספר של מישהי מהן

מורקמי??

אה, נכון, אבל הוא אהוב, הוא לא סופר אהוב, יש הבדל גדול.

איזה ספר שקראת גרם לך לחשוב שככה את רוצה לכתוב?

   "יש ילדים זיג זג " של דויד גרוסמן

"תולדות האהבה" של ניקול קראוס

והספר שקראתי והפסקתי באמצע , פעם ביום אני מציצה בו קוראים לו "מוזיאון הכניעה ללא תנאי" והוא מדהים, מיוחד ולוקח למסע אני מקווה שאסיים אותו באחד מהימים הבאים

   את משתוקקת להגיד משהו, תגידי….

אה…זה שאני מסתכלת על הספרים בשתי ספריות (שלוש…) שיש בבית ומדמיינת את היחסים שלי עם הדמויות

כשאקרא אותם

   ואלה שאת מתכננת לקרוא אחרי שתסיימי את אלה שאת קוראת עכשיו (את מבינה שיש לי כאב ראש עכשיו ושזה לא מצחיק, לא נראה לי ששלומי יאהב את מה

   שהולך  כאן)?

האמן ומרגריטה, האיש שהיה יום חמישי (בואי נתערב שהוא מחבב מאוד את מה שהולך כאן…) חמניות עיוורות ,קיץ , ג'מילה, (להמשיך?…)

  כן, תמשיכי בבקשה

שרידי אהבה מכתבים (פלובר) שדרות אפלות  מחשבות על הצילום החיים הוראות שימוש תקות השיר…

  (את יכולה לעצור כאן)

  איזה ספר רכשת לאחרונה?

אתמול, אמא שלי קנתה לי את "רקמת סתיו". הסתכלתי עליו בחנות והוא עלי בחזרה,

כשהמוכרות הפנו את הגב הוא עשה לי "פסססס, עידית, יש לך כבר כל כך הרבה (ספרים), תעזבי…תקראי את רוקסאנה, את צלופן ואז תחזרי אלי ואני אמרתי לו, אתה מתורגם

מיפנית, באמת נראה לך הגיוני שאשאיר אותך פה?"

ואמא שלי שהיתה אתי בחנות אמרה לי" לכי תקני לנו קפה, אני קונה לך את הספר  מתנה"

  רשמית הראיון הסתיים אבל אני רואה שיש לך עוד הרבה דברים שאת רוצה להגיד, אז תגידי

לא שאלת איפה אני קוראת בדרך כלל (במיטה לפני השינה בסופר בתור במטבח בין מדיח לסלט ושניצלים בבית קפה בחוץ על המדרגה של הבית על הספה בסלון בטיולים בטבע)

  זהו?

אה, כן..משהו קטן .כל כך בעצמי אני רוצה לכתוב משהו שיום אחד ייכרך ככה עם חוטים ודבק ויהיה צורך מהותי לעצב לו עטיפה…

וזה נראה לי כמו חלום על ענן לבן ורחוק.

– – – – – – – – – – – – – – – – – 

והאמיתיים נמצאים פה, בתוך אחד הבלוגים שאני הכי אוהבת-

פפראצי עמך – ספר

מודעות פרסומת