תגיות

בבוקר הוא תופס אותך מהר לפני שהמון ילדים ייכנסו לחדר ליד הארון של הבגדים

משעין אותך על המעיל הכתום שהיה פעם של אח שלו שנהרג במלחמה ההיא

והריח שלו נכלא בו מאז

את מריחה ממנו את השוקולד דומה קצת לאלכוהול, אבל לא, זה רק שוקולד

והעיניים שלו מתגלגלות הצידה במבט מתחמק

עוד מעט חג ואת חייבת לערוך קניות, ויש לך המון עבודה

והנשימה שלך לא מסודרת תטפטפי כמה טיפות של רסקיו לתוך הפה, אם זה לא ירגיע אותך

(זה ירגיע…חייב להיות)

"איפה מצאת את החפיסות?" את שואלת בזהירות קשיחה והעיניים שלך עולות ויורדות על סימני הטחב שעל הקיר שחייבים לתקן ולייבש, מהר

ואת רואה שתיכף הוא בוכה אבל יודע שאסור לו.

 

"הכל מסגיר אותי"  עכשיו זה הצחוק הנבוך שלו ששולח ידיים לבטן הרכה שלך. לוותר לו, לעבור על זה בשתיקה

לצעוק?…..עזבי בעוד כמה דקות הבית יתמלא בילדים כתבת את זה כבר למעלה

ואת רוצה , רצית אתמול בלילה , זה בטוח, להחזיק כמה כוכבים ביד כדי לבדוק באמת מקרוב באיזה צבע הם.

לכי תנסי להסביר לו דבר כזה רציני, חשוב, הגיוני

הראש שלך מסתובב לפני שאת מקפיצה את המילים כמו על ווק

ושניה לפני שאת דוחפת אותו כדי להמשיך את הבוקר העסוק את אומרת לו בלחישה

אתה לא תגלה לי איפה מצאת את השוקולד ואני לא אספר  לך על החלומות שלי

 

מודעות פרסומת