תגיות

,

אני נחלץ מהחיבוק שלה, שניה לפני זה הטלפון צלצל היא מעבירה את השפופרת מעל המצח שלי ולפי הפנים שלה אני מבין שזאת אמא שלה.   שוב פעם אני עושה לה תנועה של אצבע על הצוואר, והיא מחייכת טומנת את הראש שלה בבית השחי שלי ומהנהנת
"אהה, כן, נתתי לה. אתמול הם לא למדו  אז לא היה צריך באמת" הקול שלה חותך את החדר ואני ממהר להרים את הנייד שלי ולהחליש אותו, אסור שיידעו שיש איתה מישהו בשעות האלה.
וגם בצהריים.
וגם אחר הצהריים
גם בלילה. רק כשהיא יוצאת זה כמעט ברור שהיא לא לבד, וגם אז אף פעם היא לא מספרת שזה אני.
"כן אמא, " היא ממשיכה ואני מתרחק לסלון בשניה שהיא מבחינה בזה היא זורקת לי את המכנסיים שלי ועושה את הסימן הרגיל "שלא יראו אותך מהחלון"
האוטו שלי חונה בחוץ, כל מי שעובר ברחוב ללא מוצא הזה יודע-שיש-אצל-רותם-מ-י-ש-ה-ו אני מתלבט אם להעלות שוב את הסוגיה הזאת , ומוותר מראש,
ליד הגז בידיים מיומנות אני הופך את הביצים במחבת הרוחשת , מקפיד על המכסה הזהוב כמו שהיא קוראת לזה "אתה לא רואה שהמסביב הוא כמו קופסה זהובה והבפנים הוא כמו שמש רכה? " ושהתוך יישאר רך ונוזלי כמו שהיא אוהבת,  אחר כך היא תטבול בו קצה של לחם וכשאני אשלח יד עם מפית לנגב את הטיפות הצהובות מהסנטר שלה היא תזיז את הכתפיים, תחטוף בתנועה עדינה את המפית ותנגב את כתמי הצהוב בעצמה.ואז אני תופס את הצנימים שקופצים מהטוסטר, ועד שהיא יוצאת מהחדר לבושה וריחנית הכל כבר מונח מסודר על המפיות הקטנות  וכמו בסרטים הכוס עם הקפה מחליקה על השולחן לכיוון הצד שלה.
בזמן שהיא מרימה את הכוס כדי לקחת לגימה היא  נעצרת ומורידה חזרה אל השולחן בלי ללגום, עוזבת הכל ומקיפה את השולחן עד אלי במבט מצמית ומחבקת פלוס נשיקה על הגומה בצד שמאל שהיא יותר עמוקה מזאת שבצד ימין אצלי. ואני נמס,
היא יודעת שאני מתרכך כשהיא מחבקת אותי ככה והידיים שלה עוטפות את כולי גם כשאני עומד ואני יותר מראש מעליה כשאני עומד אני צריך לצאת, יש לי ישיבה עוד מעט .
ורותם תלך לפגישה עם המאיירת הזאת שעושה איזו עבודה בשבילה ואז המאיירת תשאל אותה, אם אפשר להכיר לה את אח של חברה שלה הוא גם חתיך וגם יש לו לב זהב וגם צנוע כל כך ומוכשר ויודע כל כך הרבה דברים, את רוצה להכיר אותו?
ורק המבט שלה יפליג מהחלון דרך השיחים שמגדרים את הבית קפה עד לעננים האפורים שבשמים ואפילו המאיירת הזאת לא תבחין באצבעות של רותם, ערומות מטבעות שורטות את הצד התחתון של השולחן. "לא…" רותם עונה, "בואי נמשיך עם הציור של השמש, היא אמורה להיות שונה בשתי התמונות, באחת צהובה יותר ובשניה עם טיפונת כחול בפנים

חוץ מזה, היא תגיד בסוף , והעיניים שלה יתרחבו ויפליגו ויצטמצמו ברוע קטן ששמור רק לה
את יודעת שהטעם שלי זה ממש לא חתיכים

מודעות פרסומת