תגיות

אשתי מסתכלת על המדף עם הספרים, היא ניגשת אליו ומעבירה אצבע אחת ארוכה בעודי בוהה בה בעיני הלוטשות.
היא אומרת שאין יום בלי לדפדף בספר אחד או שניים ואף יותר, הרבה יותר היא מדגישה ומרחיבה את אישוניה, ושיש דפים שהסודות בתוכם הם המאהבים שלה, והיא נאלצת לעתים לעבור מדף מספר 128 בספר אחד לדף מספר 237 בספר האחר. אין לדעת או לצפות את צעדיה אלה, יש ותיקח בחשאי שלושה ספרים בתוך תיק ותצא בצעדים חרישיים מהבית לקרוא בשדות.
כבדת אברים היא עוברת בין חדרי הבית מלקטת אותם לפי נושאים, את אלה באנגלית היא שמה במדף התחתון של הספריה המרכזית שלנו, את ספרי הילדים היא שמה במקום שקל ונוח להם להושיט יד ולקחת,
ואני הולך אחריה סופר את הקמטים שנאספים ליד עיניה ובזויות פיה, חולם לגעת בהם.

אשתי עומדת ליד הכיור ורוחצת כלים, מגע הזהב של ידיה עובר על הצלחות ומבריק אותן כמו חדשות.
לפני 50 שנים קיבלו אותן הוריה ליום חתונתם, ועם גלגלי השיניים של הזמן הן עברו לרשותי ולרשות אהובתי.
היא מסתובבת אלי כאשר היא מנגבת את הצלחות, צלחת עם פרחים נדירים בצבעים של סגול ואדום על רקע לבן ביד שלה,  ועל פניה חיוך מלאכי.

אהובה, אני קורא לה, כשעיניי מבחינות בספר עם תמונה של אישה עליו, אישה עולה במדרגות. היא משגרת מבט אל החלון ומספרת לי חלקים מהסיפור, קטנים, מתעתעים, הקול שלה רועד כשהיא מסרבת לגלות את התפתחות העלילה שנמתחת כמו חוט הממאן להיקרע.

תראה, היא מנפנפת בספר, האנשים בתוכו חיים, נושמים, מהלכים קסם בלבי, הם שיר.

אהובתי מתכרבלת על הכרית הגדולה בחדר האורחים שלנו, היא נושכת את אצבעה עם הכאב הנורא של הצ'ילינטה וריקרדיטו שלה שהיא קוראת עליהם בספר.
בשיא המתח היא קמה ופותחת את דף מספר 293 בספר החיים הוראות שימוש של ז'ורז' פרק.
אילו ידעתי לקרוא בצרפתית, היא נאנחת…
תראה, היא אומרת לי, כל המשפטים בדפים האלה מסודרים באורך שווה, 179 משפטים שמתארים את גיבורי הספר הזה, חיים שלמים, וכולם באורך אחיד,  של שורה אחת בספר, איזה תכנון, איזו מחשבה…היא מספרת לי ועיניה נוצצות עוד מהדמעות של הספר הקודם (שהפסיקה את קריאתו באמצע)

את הענן אקטוף בשבילך, אני אומר לה.
והיא עוזבת את הספרים, נוטלת את ידי ולוקחת אותי אל החדר היחיד בבית שאין בו ספרים, סוגרת את הדלת אחרינו.

ולתוך אוזני, במנגינה חרישית, היא שרה…

מודעות פרסומת