תגיות

,

חושב לעצמי "נטלי אל תעשי לי את זה, פליז לא…" ולא אומר בקול, שולי יורדת במדרגות לבושה בחלוק הורוד שלה היא משוגעת על חלוקים יש לה איזה עשרה. היא מתקרבת אלי "מי זאת, הבת של אריה שטרן? מה, היא חזרה לגור פה?" שנינו בוהים בצעירה שעורכת צעידת בוקר בשביל שמעבר לחלקה שלנו.
(חזרה, חזרה,) "פגשתי אותה כשהלכתי לקחת את שרון מהגן ביום שיעלי ביקשה ממני, היא הגיעה כדי לקחת את הילדה שלה, " (פגשתי אותה אחר כך בסופר והלב דפק לי קצת יותר כשנזכרתי בבייביסיטרים שהיא היתה עושה לבנות, פגשתי אותה גם אחר כך)
אני שואל אותה אם היא רוצה קפה ולא מעז להמשיך את המחשבות.
"היא התגרשה?" שולי ממשיכה "כן," אני עונה לה (מאיפה אתה יודע אני ממשיך לדבר בבטן בלי קול,) "והילדה שלה בגן של הנכדה שלי, יפה, היא היתה יופי של בייביסיטר לבנות זוכר?"
(איך אפשר לשכוח)
"אתה מכין לי קפה?" היא קוראת מלמעלה כשהיא עולה להחליף בגדים ואני חוזר לחלון לראות את דמותה המתרחקת.
(משחזר בראשי את השבועיים האחרונים, ראיתי אותה בגן, יומיים אחר כך נכנסתי עם מוטי למשרד של המעצבת שאנחנו עובדים איתה כבר שנים נטלי ישבה שם ליד השולחן השני והלב שלי לקח אויר,  אחרי הפגישה היא שאלה אותי  אם אני נוסע חזרה למושבה וסיפרה שהאוטו שלה במוסך, בדרך עצרנו לקפה זריז וקבענו שלמחרת בבוקר אני לוקח אותה לתל אביב ומחזיר אותה בסוף יום העבודה שלה)
"ואיפה היא עובדת?"
"שולי אני לא יודע, נשבע לך"

(היא עובדת במשרד של סיגנון, היא יפה בחליפה וטובה במיטה אתמול כשהלכתי לשמירה בלילה עם שלומי לפני שחזרתי הביתה עברתי אצלה ברבע לארבע בבוקר היא פתחה לי את הדלת בעיניים עצומות אספתי אותה אלי , לחשתי לה באוזן שיש לנו שעתיים כי שולי יודעת שאני שומר עד שש בבוקר, הוריתי לה לא לפקוח את העיניים והובלתי אותה אל המיטה, אני לא זוכר מה היה שם כי הכל היה כל כך מתוק וממכר, נרדמנו חבוקים ובחמש וחצי היא העירה אותי, מלטפת כמעט בלי תנועות את הכתף שלי, לוחשת לי באוזן אל תלך..אל תלך לי עכשיו הילדה שלה ישנה בכל הזמן הזה ואריה שטרן לא רואה כבר שנתיים אז אין לו מושג שביקרתי לו בחצר האחורית)

מודעות פרסומת