תגיות

"הבנות תמיד אומרות שזה נראה כמו בודלר," ככה היא מסבירה לי כשאני נשענת על החלון של האוטו שלה, מחפשת את הידית שלו, מתה לסיגריה.
"מותר לעשן באוטו שלך? למה בודלר?"
"כן בטח, תביאי אחת," והיא ממשיכה להסביר לי.
"כי אנחנו מסתובבות שם עם סינרים, וכשמגיע לקוח, אחת מאיתנו (בדרך כלל יוצא שזאת אני) שואלת 'מי אתה רוצה שתצא איתך?'  ודליה, זאת שבעלה מנהל את הבנק החדש, תמיד פוקחת עלי זוג עיניים, אחרי שהיא מסתובבת כאילו שאנחנו לא שמות לב  ומתקנת לעצמה את האיפור."

אנחנו פותחות בתיאום חורק את שתי הדלתות הקדמיות של האוטו ומתיישבות על המדרכה שממול השדה, ליד השער הכתום.
"מה יש פה, זה חומר טוב, מאיפה הבאת את הסיגריות האלה?"
"וצריך עוד בנות?"
"תמיד. יוסי, הבוס" היא מחייכת ומלטפת את השמלה שלה בלי שהיא שמה לב והעיניים שלי עוקבות אחרי המקריות הקצבית של מעברי היד שלה. אני עושה תנועה של "נו, תמשיכי" עם העיניים והיא ממשיכה כאילו בלי להתחשב בהאצה השקטה שלי "תמיד מחפש עוד בנות"
ולרגע הדבר היחיד שיש שם בחושך זה הסיגריות של שתינו , כמו גחליליות באין סוף של לילה הולכות ומתכלות בנשיפות שלנו, והתנועה של היד שלה על השמלה.
"ולמה עוד זה נראה כמו בודלר?" אני שואלת אותה,  לוקחת מהיד שלה את הבדל שלה ומעיפה את שני הבדלים רחוק לשדה. "כי הסינרים שלנו,  בצבע אדום, בואי אני אראה לך את השדרות ונלמד אותך קצת שמות של צמחים."
"זאת בוהיניה מגוונת, מה שנקרא סחלב, אל תסתכלי עלי ככה, לא מתאים עכשיו, זה פרח מקסים, את מכירה אותו יש אותו בלבן, צהוב בהיר וגם בגוונים של וורוד ולידו," היא מצביעה על שיח עם פרחים לבנים עם אבקנים ארוכים ודקים אצבעות של גיברת שתיכף תצית לעצמה סיגריה "זאת יערה יפנית. את חושבת שיהיה לך קשה ללמוד את כל השמות של הצמחים בע"פ? בואי , אני אקח אותך לשדרה של עצי הפרי, הם הכי פופולריים, נתחיל משם."

בשלוש לפנות בוקר אנחנו  מניחות את כוסות הקפה בכיור של המשרד הנקי,
"איך אמרת שקוראים לזה?" היא שואלת, אחרי שנרגעה מהתקפת הצחוק שכיווצה לה את הבטן
"בורדל, בודלר היה משורר צרפתי, "
"תמיד טוב ללמוד דברים חדשים" היא אומרת תוך כדי שהיא מראה לי את המנעול הענק של שער הכניסה.
"אני אקח אותך הביתה, תבואי מחר ב11, אני אהיה פה כבר בעשר. מאיפה אמרת שהסיגריות?"
"מפריז, למה?"
"וזה בסדר שתכתבי רק את הקטע עם בודלר ותדלגי על הסיגריות? לא באמת עישנו, את יודעת…"
"זה נורא תלוי" אני מוציאה את המפתחות מהתיק שלי כשהיא עוצרת ליד הבית שלי "אם תתני לי את הלקוח הראשון כשאגיע לעבודה ותוותרי לי על ללמוד את כל הצמחים בעל פה לפני זה."

פותחת את הדלת של המכונית, וכשאני יוצאת, מבלי שהיא תבחין אני מגלגלת עיניים למעלה, דופקת את העקבים שלי במדרכה שמובילה לכניסה אל הבית ונבלעת בין שיחים של בוגונוויליה.


מודעות פרסומת