תגיות

על המדרכה מחפשת את הצלצול בתוך התיק שלך, הודף את דפנות הבד המשובץ כמו היה רגל של תינוק בבטן בוחנת את החניה החמה בשעה הזאת של היום.
שני פועלים על משאית עם לוחות אלומיניום נועצים בך עיניים, תעשי את עצמך שאת לא בלחץ, כולם בריאים.
לכולם שלום.
ואת עונה לטלפון, מזהה את המספר
"כן"
"מה את אומרת, לא יכול להיות" נמלטת במבט אל גדר האבן שמקיפה את מגרש החנייה בוחנת את הלוחות שעל המשאית, התחתון מאלומיניום ואלה שמעליו, שניים פידי אף ושניים מעץ…מה הם הולכים לעשות עם כל הדברים הענקיים האלה.
"כן, אני איתך, בטח, בטח"
כאילו שהיא הרגישה.
"אז הדודה שלך עושה צרות, "זאת סבתא שלך בטלפון לא חוסכת ממך שום פרטים, והדודה שלך מזיזה את סבא שלך ממקום למקום, כן, וגם מכניסה יד לארנק שלו.
"ומתי את באה אלינו, מזמן לא ראינו אותך והתוכים מתגעגעים אלייך."

ואיכשהו הנשימה  נרגעת בתוכך, למרות החום, ואחרי שהיא מתעקשת שאת חייבת לטעום את המיץ גזר שיוצא מהמסחטה החדשה "ולראות את המעקה שהסבא המוכשר שלך סידר לי במדרגות."

ולפני שהסתובבת, בדרך לחנות של הקרמים כדי לקנות לסבתא שלך אחד, וללכת לחניה השניה שם האוטו שלך נמצא

הפועל הצעיר, זה עם העגיל באוזן ניגש אלייך ושאל
אם אפשר את הטלפון שלך
"את המספר, לא את המכשיר" הוא תיקן

"בטח"
חייכת,
ונסעת אליהם זורחת.

מודעות פרסומת