תגיות

,

הכוס עם הקפה מחליקה לי כמעט מהיד , כשאני עם הגב אליו שומעת את חיתוך הדיבור שלו, אחר כך הוא מהדהד לי כמו שקשוק של רכבת בראש, לא משנה מה אני עושה
רק על עצמך את חושבת, רק על עצמך את חושבת רק על עצמך את חושבתרקעל עצמך אתחושבת
בשביל לעצור אותה אני מדמיינת מחסום ענק, מצוייר כמו בתומס ומהעבר השני שלו יער עם עצים ונחל מפכה ואחו רחב שאפשר לעשות בו פיקניק…

אבל רק כמה טיפות של קפה נשפכות על השטיח במטבח, ומהר בלי שהוא יראה אני מתכופפת עם סמרטוט כדי לנקות, שהוא לא יבחין ואז  הולכת לשים לו את הקפה ליד הכוסית הקטנה עם הקונייאק שהוא מזג לו קודם בעצמו.
מתוק כמו אבטיח הוא שוכב על הערסל עם עיניים עצומות
"תעשי לי קצת ברגליים" הוא מבקש ותוך שניה יש לי על היד קרם של "אהבה" מים המלח שמרגנית השכנה הביאה לי במתנה בפעם האחרונה שהיא נסעה עם בעלה וששת ילדיהם לנפוש במלון הזה עם יאן בסוף ששמו המלא נשכח מלבי וממוחי.
רק מראה של מרגנית השכנה.
עם הגוף שלה, שישה ילדים יש לה ולא רואים קמט אחד, תמיד שמחה, תמיד צוחקת
אף פעם לא חושבת רק על עצמה.
לעולם לא.
תמיד על אחרים, שיהיו בריאים, שתהיינה לכולם העוגיות שהיא אופה תדיר, שתהיה מוזיקה נעימה ברקע.
לקחת את אמא שלה לרופא, את הילד לאבחון.
כל הזמן אחרים, אחרים אחרים
גם זה דופק לי כמו שקשוק של רכבת בראש, אבל אמיתית, מברזל, כמו שרואים תמיד בסרטים של פעם מאמריקה, מערבונים, כן, ככה קוראים להם.

היד שלי מעסה את כפות רגליו היפות כשהוא כבר ישן, חולם ומסתובב מצד אחד לצד השני בערסל שתלוי במרפסת שלנו בין שני עצי תאנה ענקיים ומוריקים, כבדים מפירות.

אחרי שראיתי שהוא נרדם,
אני חוצה את הגדר והולכת לשבת עם מרגנית,

בהתחלה אנחנו מעשנות סיגריה ומדברות בשקט,
אחר כך, אנחנו מחליקות אל הזולה שמאחורי החצר שלה, יש שם מחצלת.

היא מוודאת קודם שהילדים שלה ובעלה ישנים (אני כבר בדקתי קודם רק עלעצמך אתחושבת)
כשהיא נוגעת בכפתורים של החולצה שלי אני קצת נרעדת (רק על עצמיאני חושבת)
אבל אחרי שהכל נגמר אני אומרת לה

את יודעת , מרגנית, עם גברים זה ממש-לא ככה.
"אוי, כן" היא מחייכת ומציתה שתי סיגריות אחת לי ואחת לה "איי נואו וואט יו אר טוקינג אבאוט"
"ובא לי שתמיד נהיה שכנות, ושתמיד נמצא את השעות האלה שהם ישנים כולם…את יודעת"
"כן…תשמעי" היא מתרוממת, נשענת על יד שמאל ומלטפת אותי בצואר, כשאני מביטה בה מהופנטת
"הזמנתי כרטיסים לאילת, לי ולך, נגיד לגברים שזה בגלל שאנחנו חייבות קצת חופש מהבית, ומהילדים ומהכל"
אני נשכבת על המחצלת ועוצמת עיניים ואז פוקחת, מסתכלת למעלה בין הענפים מצייצים כמה כוכבים בכל מיני גדלים ואני מביטה בהם מהופנטת מתאפקת לא לבכות (רק עלעצמך אתחושבת מהדהד לי בראש)
"מה אני אגיד לאיז'ו…באמת מרגנית"  יוצא לי בסוף בקול שאני משתדלת שלא יהיה שבור
"תשאירי את זה לי, אני אדבר עם שמי ואיתו, עזבי, תעצמי עיניים חמש דקות לפני שאת חוזרת הביתה"

"את שומעת"
אני מספרת לה בבוקר, שאיז'ו מצא את הסיפור על המחשב, הוא קרא אותו מרותק ואז הסתכל עלי ואמר לי שהוא חייב להקריא לי משהו, זה בטח השכנה מהצד השני כתבה, ממש יפה וגם עם לסביות רק שרואים שהיא לא ממש מכירה את כל הנפשות הפועלות

(במילים האלה אני מספרת לה הכל)
"כי אם היא היתה מכירה," הוא אמר לי " היא היתה יודעת, שהגיבור של הסיפור, איז'ו, לא שותה קונייאק

רק ויסקי…"

מודעות פרסומת