שלושה אמנים, פסל, כוריאוגרף ומלחין חוברים יחד כדי ליצור משהו, לשחק בקוביות ובדמויות שמזיזות אותן ורוקדות ריקוד-אמנות- מלחמה לידן, בתוכן, מעליהן, עם חרבות ובלי, והחלפת תלבושות מרתקת ומהפנטת במרווח צבעים שנע בין לבן, אפור שחור וצבע עץ,
התאורה היא מרכיב כל כך חשוב ומדוייק, זה לא קורה לי הרבה שאני ממלמלת לעצמי "בבקשה שימשיכו, בבקשה שלא ייגמר…."

קוראים לזה "סוטרה"
וצפיתי במופע הלילה, הנה מה שכתב גיא באום בnrg

בחרתי להביא שני סרטים שמצאתי ביוטיוב שמעבירים את החוויה, כי זאת המילה היחידה שיכולה להתאים פה,
חוויה

ישבתי שם באולם, מרוכזת כל כך במה שראיתי, דמיינתי שלושה אנשים משחקים בקוביות ומזיזים אותן לפני שהם בונים את התהליך, שאלתי בלי קול איך נכתבה המוזיקה שהיתה כל כך נכונה, כינור שאומר לפסנתר מה לעשות, ולקראת הסוף בלי ששמתי לב (בלי ששמתי לב זה נגמר, והיה לי כל כך חבל)
התופים, הגוון שלהם היה של פופ כמעט או …מוזיקה מערבית לגמרי.

זה הפרומו:

והנה  השני, סרטון שמתעד את החזרות שלהם:

עכשיו זה השקט שאחרי….

מודעות פרסומת