היום לאיקס המיתולוגי שלי יש יום הולדת.
אין לי טלפון או מייל כדי לשלוח ברכה, הייתי מוצאת כבר משהו מחמם לב לנסח
אז חשבתי שאני אזכר במשהו ממנו, אחרי הכל
לא על כל אחד אני אומרת שהוא מיתולוגי.

הייתי לוקחת אותו לשתות קפה.
מספרת לו על הילדים שלי.
(אחלה מתנה ליום הולדת, לשמוע על ילדים של מישהו אחר)

הייתי מספרת לו…שלפני שנה וקצת, אמרי, הבן הגדול שלי, עבד בבית קפה קטן בכניסה ל"בית התרבות" ברחובות
ובוקר אחד, הגעתי לשם התיישבתי מולו, וביקשתי ממנו להכין לי קפה, לאמא שלו.
ואז, פתאום מרחוק, ראיתי את הדודה שלו.
לא של אמרי הבן שלי, של האיקס הזה, המיתולוגי.
שלא ראיתי כבר יותר מ20 שנה, הרבה יותר
וניגשתי אליה, אמרתי שלום, הצגתי את עצמי "אני הייתי חברה של ד. את זוכרת?"

אה, כן, היא אמרה לי במבטא אמריקאי
שמעתי שיש לך הרבה ילדים

"כן, ארבעה, הנה אחד.." הצבעתי על הגדול שנאבק בחלב שגלש ליד המכונה של הקפה בדיוק ושאלתי אותה על הילדים שלה, של הדודה שלו, זכרתי את כולם והיא היתה מלאת התפעלות, איך את זוכרת…איזה יופי וסיפרה לי בהתלהבות.

"חבל שלא התחתנת איתו בסוף"
היא אמרה לי בלחש, שאף אחד לא ישמע

אבל אני שמעתי

אז את זה הייתי מספרת לו…
(הייתי מפרטת קצת יותר, נראה לי, הגדול בצבא, בעוקץ, תמוז לפני גיוס ועדיין הוא מצייר הכי יפה בעולם, ינאי הולך בדרכי האחים שלו, חתיך ומתוק, והכי חשוב, לא נוצק לתוכו גבר שהולך לפגוע במישהי אי פעם, ויסמין התחילה השנה לרקוד, אז בשעה שהיא הולכת להיפ הופ ביום ראשון ולמודרני ביום רביעי אני, אמא שלהם נכנסת לחדר כושר ליד, ועולה על האליפטי ועל ההליכון עם ספר, אחרי הכל אי אפשר לעשות כושר סתם ככה זה נורא משעמם)

ואז הייתי אומרת שארז
ארז…כשאני קמה בבוקר והוא לידי

אני עוד שואלת אותו אם הוא בטוח שזה זה
והוא מחזיר לי מבט חולם ואומר לי שלא, אבל אם הייתי בטוח אז מה שווה בחיים?

את כל הדברים האלה, ועוד כמה הייתי מספרת

על ההפוך שלי, קטן , חזק ועם הרבה
הרבה
הרבה

קצף…

מודעות פרסומת