רונה היא חברה שלי,
הכרנו בפורום של מוזיקה וגילינו ששתינו למדנו צורפות (רונה עדיין עוסקת במקצוע ההולך ונעלם הזה), נולדנו באותו החודש, שתינו אוהבות לכתוב ולקרוא
(רק שהיא קוראת הרבה הרבה הרבה יותר מהר ממני)
ובנוסף, יש לה תכנית רדיו ב106 אפ אם בה היא משדרת מוזיקה ומקריאה קטעים מספרים, כאלה שלפעמים אתה מקשיב והצורה שבה היא מגישה את הדברים שולחת אותך לקחת את הספר מהספריה.
אתמול חגגנו לנו יום הולדת, קטן, עם קפה ושיחה על ספר ושיר, ולהקה אחת, בגלל שיום ההולדת שלנו קרוב יש לנו מנהג שמתחיל להיות מסורתי עם דפי היסטוריה, אני אוהבת כאלה.
אני מצאתי במקרה במקרה במקרה (כן, עוד "במקרה" אחד, אתם תגידו אותו בלב ובשקט שאף אחד לא יחשוב שירדתם מהפסים)
ספר אהוב, שכתבתי עליו פה כבר פעם והבנים שלי קוראים באנגלית "יצירה קורעת לב של גאוניות מרעישה" ועוד ספר אחד ששלפתי מהספריה שלי ומחברת שעטפתי בעטיפה שהכנתי לבד והבאתי לה מתנה.
וקיבלתי טבעת שרונה הכינה לי
וזוג עגילים שאני עונדת במקום אלה שלי, ברגעים אלה.

בימים אלה אני מצלמת, הולכת עם המצלמה ומצלמת את האדמה, את התכשיטים שלי, את האויר ואת ההרגשות ואת הדמעות והכל
אז צילמתי, את הטבעת, הנחתי אותה בין שני צמידים שלי, אדום ואפור (התמונה שלמעלה)

וצילמתי את הצמידים שלי (לא קשור, זה בגלל שאני כל הזמן מצלמת, אמרנו את זה כבר) על גליל תצוגה של צמידים, בחוץ מול הירוק הזה

הייתי מצלמת את הקול השני של השיר שהתנגן בדקות שכתבתי בהן את הפוסט הזה , אבל אי אפשר
אני מביאה אותו מיוטיוב, איזה מזל שיש אותם…        Dead CAn Dance- Emmelia

והנה קישור לתכנית של רונה צורף  החולמים אפשר להיכנס ולהאזין לכל תכנית שרוצים, כל תכנית אורכת כשעה.

עכשיו אני כל הזמן הולכת ומסתכלת על היד עם הטבעת שרונה הכינה לי מתנה
ונראית ככה מקרוב קרוב


ומתפעלת ומשוויצה, לדעתי אפילו האיש של הדואר שעבר פה קודם זכה לנפנוף היד שלי מרחוק, ורק בגלל הטבעת…

ולשתינו אני מאחלת (לעצום עיניים ולספור עד שלוש…)
בדיוק את זה.
מדויק להפליא.

על הספר יצירה קורעת לב של גאוניות מרעישה
כאן

מודעות פרסומת