תגיות

מאז שהיה את הבלגן בעבודה שלה עם המפתחות היא כל הזמן הולכת עם המנעול שנשבר אז, אני משתגע מזה אני רואה אותה מרחוק, חוזרת עם הילדים על האופניים והמנעול מושך לה את התיק למטה, זה כבד זה מסוכן אני מסביר לה, בהתחלה יפה ואחר כך אני קצת מתרגז בשביל מה לך המנעול הזה, למה את צריכה את השטויות האלה?

ככה, הוא יפה. תסתכל וחוץ מזה הוא מזכיר לי את ארנון.
"אין ארנון יותר,
תגידי " הקול שלי מתרכך" למה את לא מסתגלת למה שיש לך וזהו?"
אבל היא לא עונה לי, מסובבת אלי את התחת שלה, שלא קוראים לי גבי אם לא בגללו ורק בגללו התחתנתי איתה והולכת לקלח את הילדים.

כשהדלת סגורה אני שומע אותה שרה להם, מקפידה על הדיקציה ועל הטונים הנכונים, זותי אם היא טועה בצליל אחד קטן ישר מתקנת את עצמה והם חוזרים אחריה,  אלה כמו גוזלים של ציפור שמחכים לאוכל מהמקור שלה, ככה הם כשאמא שלהם שרה להם.

ואז היא עוברת איתם לחדר, טיטולים, עליקמא
"אלקמה אלקמה" הם קוראים אחריה

ודלת החדר נסגרת.
בצעדים מהירים אני הולך לנייד שלה ומחפש את הטלפון שלו,  ביום של הלוויה היא אמרה לי "לא מוחקת. בשבילי הוא חי"

נכנס לרשימה של השמות , מדפדף, בקלות מוצא אותו, "ארנון ליפשיץ" ומוחק לה את המספר.

אחר כך אני הולך לתיק שלה ומוציא משם את המנעול
רבאק, הוא מה-זה כבד איך היא סוחבת את זה כל הזמן?

ואת שלושת צרורות המפתחות, ומתחיל לצמצם לה,
של המחסן היא צריכה, את זה של המנעול החדש גם, אוי ואבוי לי אם אני מעלים לה אותו איציק יהרוג אותה זה מלא כסף לשכפל אותו.
החדר שלה, החדר של תמי, המטבח
באצבעות זריזות שעוד מעט יגעו בה אני מעביר את המפתחות, פותח את הטבעת מנירוסטה מחליק את כל אלה שאין בהם צורך יותר.
הכל בתוך שקית של קניות אני מוציא החוצה לגינה, מחר בדרך לעבודה אקח את זה לפח של המיחזור.
אני חוזר ונשען על הספה עם הרגליים על השולחן.
מהחדר אני שומע אותה ממשיכה לשיר את השיר הזה של ארקדי דוכין
ואני קופץ מזנק, חיים המגד היה מבסוט לראות אותי ככה
הולך לטלפון שלה, נכנס, עורך "ביטול פעולה אחרונה" הופה

חזר המספר של ארנון, זכר צדיק לברכה, אבל אם זה מה שהיא רוצה, שיהיה.
אחר כך אני יוצא החוצה,היא כבר בדרך למקלחת, מנערת את השיער שלה מהסיכה שכלאה אותו כל היום, חוטפת זוג לבנים עם תחרה מהסלסלת כביסה בסלון וכשאני שומע אותה שרה בקול עמום מתחת לזרם  המים אני יוצא  החוצה כאילו לעשן סיגריה ושולף בזריזות את השקית עם המפתחות והמנעול,
אין זמן לסיגריה עכשיו אני נוזף בעצמי.

עם מגבות מטבח אני מנגב הכל טוב טוב מהלחות, משחיל חזרה את המפתחות לטבעות השונות, מתפלל שהיא לא תשים לב שהתור שלהם קצת התבלבל,
ומסדר את הכל עם המנעול בתוך התיק שלה, טופח עליו, שהיא לא תראה שנגעתי בו.

אבל היא במקום אחר, אין מצב שתשים לב, יוצאת מהמקלחת היא ניגשת אל התיק ושולפת מתוכו את הספר שהיא קוראת עכשיו.

אני מחכה לה ליד השולחן הקטן שקנינו באיקאה עם שתי כוסות עראק
(היא מתה על עראק, זה הכי עושה לה את זה)

"אתה כזה מתוק, איך חשבת עלי…"  מניחה יד מהפנטת על הברך החשופה שלי וכשהיא סוגרת אותה הלב שלי נחמץ
"מותק אני עפה למיטה, (נושקת לי על המצח ומריקה את שארית העראק לתוך הבטן הבריאה שלה) הספר, חייבת לסיים אותו עד מחר"

ואני עוקב אחרי האצבעות שלה, בזמן שהיא חוזרת ומעבירה לי אותן על הצואר בתנועה של

"מחר, גבי, תתאפק עד מחר"

מודעות פרסומת