קריאה היא משהו מאוד אישי. אני קוראת כדי ללמוד משהו, וכדי לעוף, אני קוראת כדי לצלול לתוך חיים של אחרים, כדי להתקנא באהבה אחרת, במציאות עם יערות עד והיסטוריה שונה כל כך משלי, עם ובלי מלחמות,
אני קוראת כי כשאחרים מגירים אל קרבם כוסיות על גבי כוסיות של ויסקי זה מעורר בי חיוך…

שרידי אהבה- התמונה לקוחה ממכונת קריאה האתר של הוצאת הספרים "בבל"

אני קוראת, כי לפעמים הדמויות קמות מתוך הספר והולכות אחרי בבית, אני מנפנפת בידיים "תכינו לעצמכם קפה בבקשה, ולי בלי סוכר ומעט חלב," קשה להסביר את זה אבל הושטת יד אחת, ואני מרגישה את הג'ינס הגדול מיד שהוא לובש
נשבעת.

לפעמים בתוך הקריאה יש חוייה שאני לא יכולה לתאר.
ועכשיו אני כל הזמן מנהלת איתן שיחות אישיות. (עם הדמויות בספר)
לפעמים רק עם ניקולאס, ופעם ביום אני לוקחת את קלואי לסיבוב
עם נינה אני לא מדברת
ועם ליז כן
אנתוני, בסדר, הוא בסדר
ולאנסלוט הוא היחיד שם שבא לי לחבק ולא להפסיק.
[מה אתם יודעים, בלילה כשכולם ישנו השקנו בצליל זכוכית שפגע בתקרה וחזר לשולחן בפינת האוכל את כוסות הויסקי (קוניאק? הוא אמר קוניאק? שיהיה) שלנו ושתקנו ושתקנו]
גם את מרטי אני דיי מחבבת.

גיליתי לכם הכל, חוץ מאת הסיפור עצמו. ואותו אני לא יכולה לספר לכם, ואני בכלל לא בטוחה שהוא בשבילכם לקרוא
אני שבויה בפנים כמו בקסם מטורף, ספירלה מתעתעת שיונקת אותי לתוכה

אני אפילו לא מנסה לצאת משם

שרידי אהבה גלן דאנקן
תרגום (מצויין) מאנגלית שאול לוין
הוצאת בבל

ומה שרציתי לספר לכם, בעצם, זה שאת הספר הזה קניתי, כי הכריכה שלו , עצרה לי את הנשימה.

מודעות פרסומת