כיסית לי את העיניים
ועכשיו אני לא יכולה לכתוב.
אתה, לאן אתה מסתכל? אני מדברת אליך.
נשארו הידיים שלי חופשיות, והרגליים, השפתיים והמחשבה (טנק גוד)
אני יכולה לעשות עם הידיים צלילים באויר, וגם לשיר, אם מתחשק לי.
ואפשר להקליט את כל מה שאני רוצה לכתוב. או שהייתי.
רוצה.
לכתוב.
הייתי כותבת הכל, מדברת לתוך מכשיר ההקלטה הזה את צליל הפיפי כשאני נכנסת לשירותים
הייתי מתעלמת מהמבט שלך, שאפשר להרגיש אותו גם עם עיניים מכוסות.
הייתי מציירת בעיניים עצומות בתוך המחברת שלי בטושים צבעוניים בלי לדעת איזה צבע ויוצאת עם המחברת לרחוב , ומבקשת מאנשים לספר לי מה הם רואים
הייתי מבקשת ממישהו שימזוג לי מים, ויכין לי סנדויץ.

הייתי מחכה שאמא שלי תחזור, ומבקשת ממנה שתקרא לי מתוך הספר שאני קוראת.
ואז הייתי מגששת ידיי אל המערכת, שמה בתוכה  מוזיקה
אהובה
והולכת לישון
עד שהיית מסיר את כיסוי העיניים הזה שעל הפנים שלי.

אבל זה לא אתה שמכסה לי את העיניים,
זאת אני שעושה את זה

עכשיו אני אקח את הידיים שלי
אלה שכשלמדתי אז ריקוד עשו בסוף השנה עבודה מצויינת, שכשהן העמידו את עצמן על במה לפני כמה שנים עם המוזיקה של אאוטקסט הבעלים שלהן , שהיא אני, שכחה מאיפה מתחילם דברים, מאיפה זורחת השמש ולמה כשיש לה ליקוי האור בחוץ כל כך מוזר, כמעט לילה אבל לא.

ואסיר את הכיסוי,
אעטה על עצמי את החצאית מהשוק בסידני מלפני שלוש שנים
ואת האיפור הזה שהוא כמעט הדבר היחיד שמזכיר לי באמת את גילי.

אחר כך אקח נשימה אחת ארוכה  והעולם שוב יסתער אלי, לפני שהמילים יתפזרו מתוכי כמו שטיח ארוך, חיים שלמים נפרסים ומתקפלים, מתגלגלים על האדמה הרכה בטן גב וכשהם יעצרו אני אגש לראות שהם נושמים.
אניח יד על הגב שלהם.
על הכתף.

ואביט לשמים.

תיקון- אניח יד על הגב שלהם, על הכתף, אביט לשמים
ואכתוב.

http://flix.tapuz.co.il/v/Flash/Player/Embed/Iframe-3907565-0|0|black|large|0.html

מודעות פרסומת