תגיות

בהתחלה הוא חיכה עצבני ליד התחנה, וביקש, הוא לא בדיוק ידע להגיד למה סיגריה מאיזה נהג מונית שנראה לו קצת  ידידותי והנהג הדליק לו את הסיגריה הוא לקח בקושי שאכטה והשליך את הסיגריה לרצפה, די, חשב לעצמו, אני לא יכול לעשן יותר.
נגמלתי וזהו, הרים עיניים למעלה ועיקל את הפה בחיוך כמעט בלתי נראה.
אחר כך הוא ראה אותה מתקרבת אליו, עוברת את הגלגל המסתובב של תחנת הרכבת, זוהרת כמו זיקוקין ביום העצמאות נועצת את המגפיים לקראתו על המדרכה באור השמש המוצל.
הלב שלו איים עליו, אבל הוא התאפק ושאל אותה אם הכל בסדר ואם יש לה את כל החומרים של הפרוייקט על המחשב (באמת, מפגר, הוא חשב לעצמו, בשביל זה אנחנו נפגשים, לא?)
ולפני שהם נכנסו למונית שעמדה לקחת אותם לבית הקפה היא אמרה לו אני חייבת להקריא לך משהו.
במונית, חכי אני מזמין, אמר תוך הנפת היד שלו שלשניה המבט שלה ניתק מהמחברת הצבעונית שהיא חיבקה בין הידיים ונתלה עליה כאילו היתה כל העולם.
אחר כך היא שבה לחבק את המחברת והידקה אליה את העט.
וכשהם התישבו במונית התחילה להקריא לו.
מוקסם מהבטחון שבו פתחה את המחברת בדיוק בדף הנכון, משתדל לא להבריח את העיניים שלו פנימה
"איך אפשר  עם כתב יד כזה לא ברור, מזל שאני לא חי איתה לא היה סיכוי שהייתי מצליח לקרוא רשימת קניות , היינו בטח נעזרים בכשרון הציור שלה" נדדה המחשבה שלו לחמוקיים הצרים שלה.
וכמעט היד.
והוא עצר את עצמו כשהם התמקמו במונית והיא התחילה להקריא בקול הבטוח שלה.
זה מהרכבת, הסבירה בזהירות
שיחה של מישהי לתוך הניד שלה שישבה לידי וכתבתי את כולה.
(את כל השיחה? הוא שאל , אבל היא לא ענתה והתחילה להקריא)
-היי
-מה נשמע
-כן, חזרה, אתמול. עכשיו אני מסתובבת עם טיקה על המצח כל הזמן.
-עוד לא סיפרתי לה שמצאתי את הפיל, אני מחפשת דרך לספר לה, מקורית, אולי אכין עוגה ענקית ואשים אותו בפנים
-את מכירה את הסיפור?
-כשהיא היתה ילדה בתל אביב, הפיל הזה היתה הבובה האהובה עליה, ולפני כמה זמן איזה חבר ילדות שלה סיפר לה שפעם הוא כתב לו על הבטן משהו
לפני כמה חודשים היא עשתה סדר בבית ונתנה לי שקית שבתוכה היו כמה צעיפים והפיל הזה, שמרוב שנים האף שלו קרוע והוא נראה כמו צעצוע שסיים את תפקידו בעולם, ואני הנחתי אותו איפשהו בבית, הייתי בטוחה שהעפתי אותו לפח.
-לא, זהו, מצאתי אותו יומיים אחרי שהיא נסעה להודו, ועכשיו כשהיא חזרה אני מחפשת דרך מיוחדת לספר לה שמצאתי.
-כן. היא הביאה מלא מתנות.
-אבל סתם להניח אותו בבית שלהם על השולחן יהיה נורא משעמם
-אני חושבת שמצאתי משהו
-אני אשמיע לה שיר של יוסי אלפנט.
-ברור שהיא מכירה אותו.
-היא תשמע את הקול שלו וישר תקשר.
-אני יורדת. נדבר אחר כך.
-ביי

איך נראה לך שיגמר הסיפור הזה? הוא שואל אותה כשהיא מורידה את המסך על המקלדת ומכניסה את המחשב אל התיק שלה.
הפרוייקט ? לא יודעת, היא מניעה את הראש לכיוון הכתף, נראה לי שהם יקבלו אותו.

לא הפרוייקט, מצחיקה אחת,  ברור שהם יקבלו אותו. מה שהקראת לי קודם במונית, איך נראה לך שזה ייסתיים?
אה, היא משיבה מהורהרת, האישה מהפיל, היא בטח תשמיע לאמא שלה את יוסי אלפנט
והאמא תבין הכל.

הייתי מתה להיות שם זבוב על הקיר כשזה יקרה.

מודעות פרסומת