אבל אני לא.
יפנית.
ביפן, יש המון חנויות ספרים, וכשגרתי שם זאת היתה אהבה-תאוה-תשוקה בלתי פוסקת שלי, להיכנס אליהן ולחפש בין המדפים, ספרי עבודות יד, בכל נושא שרק חולמים עליו, מגזינים, ספרים באנגלית.
יש הכל מהכל, ותמיד.
וכל הזמן רואים אנשים קוראים ברכבת, על ספסל, בבית קפה,
בחנות הכי קטנה וצדדית, הלקוח שמגיע לדלפק עם הספר שבחר לרכוש מביט בקופאית עוטפת לו את הספר,לא משנה מה יש על הכריכה בניר חום, וככה כשהוא יוצא עם הספר לרחוב, התוכן הינו עניינו הפרטי.
ולמה אני נזכרת בזה?
כי אני קוראת עכשיו את "חסד ספרדי"
בסדנת כתיבה שאני לוקחת (נוטלת, מפזרת, רוקדת) בה חלק.
לא, זה לא ככה.
הקבוצה שאני משתתפת בה בסדנת כתיבה (ולא חוג כמו שאמא שלי כל הזמן קוראת לזה, אמא זה לא חוג, זאת סדנה) מוזמנת להקשיב לסופר, א ב יהושוע מדבר על הכתיבה שלו, אני משערת שגם על הספר הזה.
אני קוראת אותו. יש בו חלקים טובים, יש פחות, יש דמות ראשית שמעצבנת אותי, שבעיניי זה מצויין אם ככה הוא כותב, הרעיון הוא שהיא תלך אתי, ומוזס הולך אתי עכשיו לכל מקום
הוא שותה את הקפה שלו חזק ובלי סוכר, שזאת תכונה שמראש אני נורא מחבבת אבל מצד שני הוא נורא חושב על עצמו, וזאת תכונה שאני פחות.

זאת הכריכה של הספר

אז אני הולכת עם הספר וקוראת בסופר בתור, באוטו כשאני מחכה, בבית, בדרך מ- ל-
עם כזאת תמונה על הכריכה . ובתוך הספר מתחבאים גם הסיפור שמאחורי התמונה, הצייר ועוד כל מיני פרטים
נו, נו….כמו שאמרתי לכם בהתחלה

אם רק הייתי יפנית
(לו רק, עידית, תכתבי כבר "לו רק")
וכל הביקורות שקראתי על הספר לא גירו אותי, לא העלו או הורידו או גרמו לי לרצות לעבור את חויית הקריאה בו.
ולמרות זאת, הוא טוב, עשיר במילים מתגלגלות ומתפצפצות ובדמויות שגורמות לי לכווץ את המצח ולחשוב לחשוב, אני לא מקשרת פה לאף אחת מהביקורות שקראתי (וקראתי לא מעט)

בימים האחרונים אני הולכת כל הזמן ושואלת חברות, ואנשים שאני מכירה מה עדיף גן עדן או גהנום ולא ברור לי בכלל שאני בוחרת בגן עדן
אבל האמת שאני קצת מותשת מלקרוא ביקורות לא אוהדות על דברים שעשויים טוב
הייתי כותבת "לעילא ולעילא" אבל עוד לא סיימתי לקרוא את הספר, אני בתוכו, ומבפנים הוא עושה עבודה יפה בלקשור חוט סיפורי עם ספירלות פנימיות
ובכל זאת, אם זה כמו בבדיחה הזאת על איש אחד שמשוכנע שהגיע לגן עדן , והוא מגלה בתוך כל הירוק עד שדה ענק של מריחואנה  והוא קופץ שמח ומאושר ואז הוא שואל את אחד מהדיירים האחרים "יש לך אש?" והשני עונה לו, "אחי,  אתה בגיהנום אם רק היתה פה אש, זה היה גן עדן"
אז לא בא לי גהנום.
ואם מחשבות טובות נמדדות ככה, או ביקורת, או אהדה (אהבה, חיבה, לכו על המילים מהצד המטעין, שמח שלהן)
אני חושבת דברים טובים על הספר הזה

ואני רוצה גן עדן

(בגן עדן יש קפה הפוך עם הרבה קצף?….)

מודעות פרסומת