ככה אחותי שואלת בטלפון כשאני מספרת לה שאני חולה.
ושזאת שפעת רשמית.
אני מתה על מחלות עונתיות עם שמות כאלה, אנגינה, שפעת,
כשהייתי ילדה קטנה היו גם אדמת, חזרת, חצבת.
אני זוכרת איך דימיינתי ילדים שיש להם חזרת, לי לא היתה אף פעם.
אבעבועות רוח, איזה שם של מחלה שאפשר לעוף איתה, לא?
אני מספרת לה שגיליתי שאפשר כאבים בכל הגוף בלי חום. (לא כיף)
שקמתי מהמיטה להכין צהריים לילדים, וזחלתי אליה חזרה מחבקת את הספר שסוף סוף הגיע אלי בדואר ושיש בו צירוף של ארבע מילים כל כך יפות.
מה שהיא לא יודעת, זה שלפני שקמתי מהמיטה , חיפשתי קצת לקרוא על קלי לינק, סופרת אמריקאית שיש לי ספר סיפורים קצרים שלה, "דברים מוזרים קורים", ומצאתי פוסט אורח שלה בבלוג שנקרא
The Cozy Reader
שם היא מתארת בשפה (אנגלית) כל כך עדינה ונוגעת ללב, נטולת רחמים עצמיים, על השבועות הראשונים ללידת הבת שלה, בשבוע ה24 להריונה.
הנה הקישור לפוסט.
לא סיפרתי לה שקראתי, ובקטע שקלי מספרת איך האחות אמרה לבעלה להסיר את טבעת הנישואין שלו מעל אצבעו ולענוד אותה לביתם התינוקת על ידה, כזאת קטנטונת היא היתה, התחלתי לבכות ולא הפסקתי, עד שסיימתי לקרוא את כל הפוסט שלה.

ושרק בתיכון לקחתי כזאת כמות של אקמולים בזמן כל כך קצר.

שהפלוס היחידי של המחלה הזאת הוא שסיימתי ספר אחד, ועכשיו אני מתכרבלת עם השני.
ושאני חושבת המון, ומקשיבה למוזיקה נפלאה.


בסוף כשהיא שואלת אותי, אז מה להכין לך, אני מבקשת את המרק שלה, ההוא האגדי שסבתא שרה שלנו היתה מכינה ונסיונות החיקוי שלה ושל אמא שלי עורכים ביניהם תחרויות נסתרות.
יש בו עלים, פטרוזיליה ושמיר ושורשים, ועוף , וגם איזה תבלין של אהבה שאינני יודעת את שמו.
וירקות.

הספר שאני קוראת הוא "מימים ימימה" של יעקב בוצ'ן, וארבע המילים שלא יוצאות לי מהראש הן
"אני שוכב ומגלגל לי את המחשבות ומחליק בידיי על גופי. שוכב וחש. חושב וחש" (הכוונה  , כמובן למילים שבסוף הציטוט)
והמוזיקה שאני מקשיבה לה נמצאת בתוך התכנית של עופר כרמל, ב106 אף אם. קוראים לה לילה.
והיא נפלאה, כל כך הרבה אני לא מכירה שם מהמוזיקה, שזאת חגיגה בשבילי.

אפשר להאזין פה לתכנית האחרונה.

http://www.icast.co.il/ICastPlayer1.swf

הספר "מימים ימימה" מאת יעקב בוצ'ן יצא בספרית פועלים ב 1983
כתבה  מרתקת עליו ,  מאת  אביבה לורי בהארץ
"דברים מוזרים קורים" של קלי לינק יצא בהוצאת בבל בפברואר 2010 בתרגום לעברית של דבי איילון
כאן כתוב על הספר.

מודעות פרסומת