תגיות

ואם אני אגע בך?
-אז תיגע בי, גם ככה אני מדברת אליך כל הזמן כל הזמן, תיגע בי, אפשר לחשוב.
-אבל אני לא רוצה לגעת, וגם לא להקשיב, אני רק רוצה לספר.
-אני אקשיב לך, אם תספר.
-את יודעת שאני רואה הכל מלמעלה.
-יודעת
-שכואב לי כשלך כואב.
-לא ידעתי את זה… המבט המופתע שלי מסתובב על ציר אנכי לעברו.
אני עוצרת לקנות קפה. (אני מוסיפה, אחרי שהחזרתי את הראש אל הכביש הגשום שמולינו.)
-טוב . בשבילי אספרסו בלי חלב. אחר כך אני אסביר לך,
אה, ואם יש עוגיות עם אגוזים , הוא קורץ לי, דמותו מיטשטשת במושב שלידי כשהאוטו עולה על הבאמפרים,
תביאי שתיים, שלוש, ארבע , ככה, את יודעת.

-אבל כבר המון פעמים כתבת את זה ככה.
כשאני חוזרת לאוטו, עם האריזות של הטייק אווי זה נראה כאילו הוא סיים עכשיו שיחת טלפון, מאיפה יש לו טלפון, אני שואלת את עצמי ואחר כך אותו.
-יש לי.
סתם, הוא חושב כמה שניות לפני שהוא עונה לי שוב, אין לי, עבדתי עלייך, רק עשיתי כאילו שיש לי מכשיר ביד,  ותגידי תודה שבאתי לראות אותך.

-למה את הכי מתגעגעת?
-הכי, לאיך שאתה מחזיק את התיק שלי כשאנחנו מחכים איפשהו וכל הכובד הזה נשען על אצבע אחת שלך.
ולאיך שאתה מנשק.
ולתנועה שהיית עושה עם הסיגריה האחת ביום שהיית מעשן.
למה אתה הכי מתגעגע?

-הכי לאיך שאת מדברת, לחיבוק הזה של ה"אני צריכה אותך"
לחושך כשאת מגששת ידיים לקחת ממני את המפתחות של הכל.
למילים שלך.
לדמעות. לאלה שאת לא מצליחה להסביר, כאילו שמישהו ביקש ממך.

אחר כך הוא שוב נעשה שקוף, ואני יודעת שיעברו שנים עד שאראה אותו, צעיר כמו ביום שהוא…
ולפני שהוא נעלם, משאיר כתם כמו של קשת על המושב במכונית שלי אני שואלת אותו למה בלי חלב. והחיוך הזה שלו נפרש לו על הפנים, מאתיים שנה הוא ילך אתי.

-כי אם הייתי שותה חלב, לא היית יכולה לראות אותי, ועכשיו תסלחי לי, את רואה את הענן הזה שם למעלה? (הוא לוקח את הסנטר שלי באצבעות עדינות ומפנה אותו לחלק העליון של השמשה הקדמית של המכונית ואני רוכנת קדימה כדי לפזר את כל השמיים במבט שלי)

אני עושה כמו נשיקה קטנה עם האצבע, הוא בעצם כבר לא רואה אותה, והולכת הביתה לחמם אוכל לילדים שלנו שחוזרים מבית ספר עוד מעט.

לכי תספרי להם שפגשת היום את אבא שלהם בין שני עננים.

מודעות פרסומת