אני טובלת אותם בקמח, אחר כך בביצה, ואחר כך בפירורי לחם ואז מטגנת.
הם מחסלים את זה בשניה, הילדים.
טוב, אולי 600, אבל 600 שניות זה לא כל כך הרבה.
אחר כך הם שמים שנות השבעים בטלויזיה.

אבל כשחיכיתי בתור לשניצלים בסופר, אמרתי למאיר, הקצב, עוד הפעם שאם יש לי עשר דקות עד שיגיע התור שלי אני קוראת בספר "את כזאת אינטיליגנטית, מה את קוראת?"
העיניים שלי מאירות אליו, "להיות יחד זה הכל" אנה גבאלדה כתבה, חגית בת עדה תרגמה, ספר מעולה, אני מחבקת אותו, את הספר ומספרת לו קצת על הדמויות, ועל זה שכתוב שם המון על אוכל, איך מכינים, שוטפים " אם כי" אני מציינת בזהירות, ההזמנה שלי כבר מזמן מוכנה, מחכה לי על הדלפק " לפי המומחים שאני מכירה באוכל, אז יש שם טעות אחת, כי כל הזמן כשכתוב על פטריות, אז פראנק, שהוא הטבח שם שעובד בכמה מטבחים, גורמה וזה, מורה לקאמי, שהיא רזונת שאוכל לא מעניין אותה אבל היא עוזרת לו, איך לשטוף אותן, וכל מי שמבין קצת בבישול " אני זוקפת את הראש בידענות מוחלטת "יודע שפטריות לא שוטפים, מורידים את הרגליים ומ-קסימום מקלפים"
"זאת עבודת פרך לקלף פטריות, עשית את זה פעם?"

"עדיין את אינטיליגנטית שאת קוראת כל כך הרבה. עוד משהו?"
אני אומרת שלא תודה והולכת לירקות, ואז לקופה.
ביום שישי בכניסה לבית יש לי עכשיו גם שני זוגות נעליים צבאיות.
השניצלים חוסלו כבר מזמן, ואני נזכרת איך החייל הטרי עמד פעם ליד הגן ביפן,
כשהורדתי אותו מהמושב של האופניים ואמרתי לו שאני אוהבת אותו הכי בעולם, עד הסוף של החלל
"אבל אמא" הוא אמר לי  "לחלל אין סוף"
ונכנס פנימה לתוך הגן, נבלע במשחקי הפאואר רנג'ר שלו.

אני מבשלת להם מה שהם מבקשים, את הכביסה הם עושים בעצמם.
מכבסים, תולים מיבשים, מקפלים.
בסוף השבוע, ברולטת המזל של סבב היציאות הצבאי
יש לי ארבעה ילדים בבית.
באמת לדאוג לכביסה של עצמם זאת שאלה של חינוך.

 

 

להיות יחד זה הכל, אנה גבאלדה, תרגום (מצויין) מצרפתית: חגית בת עדה
פרשנות מעניינת על הדמויות בסיפור,  שכתבה יהודית נווה כאן
הספר באתר ההוצאה

ואחרון חביב, טריילר לסרט "ביחד זה הכל", עוד לא ראיתי אותו, אודרי טוטו משחקת.
אני עוד בדמעות הבכי והצחוק שהסיפור מעלה בי.

 

מודעות פרסומת