תגיות

אני כבר לא זוכרת איך הגעתי אז לקיבוץ שלו, הוא היה רחוק מהבסיס, מרחק של קילומטר בערך בדרך עפר חשופה.
זה היה בסדר ללכת עד לשם, אבל אם לא היה מי שיחזיר אותך בלילה היה עדיף שלא תתחילי בכלל.
אבל המג"ד אמר לי, את מכירה את זוהר?
הנה תראי, הוא הצביע על קסם מהלך שנכנס לתוך האוהל עם שקיות עמוסות בכל טוב. (היה שם חלב אמיתי! לא עמיד)
זוהר, אתה מכיר את הפקידה שלי?
את ה"ה" הוא אמר מוגבהת, ולרגע עצמתי עיניים, זה היה מהיר, כוכב נופל חותך את השמים.
אולי הסמקתי, ואולי הזזתי את הראש.
יומיים אחר כך נשברתי, המקלחות של הבנות בבסיס היו חלודות ועם ברז אחד, של מים קרים , ואני, חובבת אבק מושבעת,
רציתי מים אמיתיים, בטמפרטורה נושמת, חוץ מזה התגעגעתי לשני ברזים שאפשר לכוון ביניהם, כפתורים של טיונר ברדיו ישן, מבט מרוכז.
והלכתי עד לקיבוץ שלו. ברגל, עם תיק על הגב. בגדים. מברשת שיניים. משחת שיניים, מברשת שיער, קרם פנים.
הלב דפק לי קצת יותר כשנכנסתי לקיבוץ.
ליד החדר שלו ישבו כמה בנות, על ספסל בכניסה. או או.
"את מחפשת את זוהר?"
אני לא אומרת כלום, רק עושה כן עם הראש.
"הוא יחזור עוד חצי שעה" אמרה לי אחת עם שיער קצוץ וקעקוע על היד, לבושה בשמלה לבנה ארוכה, בלי שרוולים.
היא נראתה כמו מלאך.
ונכנסתי לחדר שלו, היתה שם מגבת נקיה, כתומה.
אני מבצרת את הבגדים שלי במקלחת של הקיבוץ של זוהר, הוא לא פה, ויש סיכוי גם שלא יבוא. אני מכינה ערימה.
החולצה המלוכלכת, התחתונים, המכנסיים, אותם  אלבש שוב, אני מקפלת אותם מחוץ לערימה.
אני פותחת את זרם המים, מכוונת אותו (באמת זה דומה לכיוון תחנות ברדיו)
שוטפת הכל,את הצואר, הפנים, הבטן, הרגליים , השדיים, כפות הרגליים.
אני סוגרת את המים, מחכה שהטיפות שעלי יעזבו לי את הגוף ומתחילה להתנגב, ולהתלבש ואז אני שומעת מוזיקה מחוץ למקלחת, מתוך החדר.
אני מנגבת את הרצפה, מיישרת את החולצה ויוצאת.
"לחכות לך?" אני שואלת אותו בשיער רטוב,  התיק בידיים שלי.
"אם את רוצה" הוא עוקף אותי, בדרך להתקלח,
אני לא יודעת למה בעצם נשארתי לעמוד שם בחדר שלו עם המוזיקה של הפינק פלויד.

אחר כך הזיכרון מכה בי בכל פעם אחרת.
אם נכנסתי אחריו למקלחת והסתכלתי, או למשל, הנשיקה.
אם אני זאת שהתחילה אותה, או זה הוא שמשך אותי אליו, איך היטיתי את הראש, לימין ואז תפסתי ביד שמאל שלי את הכתף הרטובה שלו, הוא היה מתחת למים.
החולצה שלי, היא נרטבה?
הוא נישק אותי, או שאולי אני אותו.
הדקה ההיא נמחקה לי מהחיים, היד שלי באויר והוא תופס לי אותה ומוריד למטה, חלש אבל בכוח, והיד השניה עוברת על החזה הרטוב שלו ואז מחליקה על הזרוע שלו,  לוחצת אותה, מגדירה נוכחות.
וכמו שזה בנשיקה שיש מן רברס כזה ואז הסתערות מחודשת,  ככה זה היה , העיניים שלי היו עצומות ושלו פקוחות, ויד אחת רטובה שלו התחילה לפלס דרך לתוך החולצה שלי, רכבת הרים באצבעות של בן אדם.
נראה לי ששכחתי שאני קיימת,
ואז ניתקנו. והסתכלתי עליו, הוא היה יפה.

הסתובבתי, לקחתי את התיק שלי, יצאתי משם.
והלכתי ברגל חזרה לבסיס.

 

 

מודעות פרסומת