הניסים של אדגר מינט, ככה קוראים לספר, כתב אותו בריידי אודוול, שנולד וגדל בחבל האינדיאני של צפון מזרח אריזונה.
התרגום, המעולה של קטיה בנוביץ'.
איך יודעים שתרגום מעולה, שאל אותי לפני כמה זמן חבר טוב, שמשחק בשתי השפות, עברית ואנגלית כמו בשלושה כדורים של קוסם שעומד על ארגז הפוך.
הוא לא ראה את הפנים שלי, אבל הן החליפו צבעים.
איך יודעים שתרגום הוא מעולה.
יודעים, מרגישים את זה מהבטן, מהצורה שבה אתם מחזיקים את הספר, מהקריצות שהוא קורץ אליכם מהמקום שבו הוא נמצא, בהפוגת הקריאה.
אני חושבת שכשסופר בוחר לספר סיפור, או הסיפור בוחר אותו, הוא לוקח איתו את המקומות, והדמויות, והשמים בחיבור שלהם לאדמה, ומעבד את הכל כמו בצק ללחם במילים שהוא כותב ומוחק, עד שיוצא ספר.
אבל מתרגם, הוא מקבל יצירה מוגמרת, בשפה אחרת (לפעמים היא שפת האם שלו ולפעמים היא השפה השניה) ואז, הוא עולה על מעין רכבת עם פסים, זאת שהרכיב קודם הסופר, וכל כך הרבה פעמים אני נתקלת בעבודות תרגום שהן בינוניות, או לא ברורות, ופה, עכשיו, אני כותבת על ספר שאפשר ממש להרגיש את המתרגמת נכנסת לתוך הראש, הגוף של ילד בן 7 (הספר מתחיל מהגיל הזה של אדגר)
וההמרה הזאת משפה לשפה, עם הריח באויר, כמו שקטיה בנוביץ' עושה את זה כאן, בעיניי היא מופלאה.
אני יכולה לקרוא באנגלית, אני עושה את זה גם, אבל הקריאה שלי כל כך איטית, בשתי השפות,  שאם אני יכולה לסמוך על עבודת המתרגם, אומנות התרגום שלו, זה משמח אותי, מקל עליי, מקרב אותי אל הרעיון, הסיפור, האוירה, והכי חשוב- בורא בתוכי את הדמויות ואת התפאורה.

אני מספרת לאחותי שהיא חייבת לקרוא אותו, את הספר.
-מה "חייבת", ספרי, תני פרטים עליו, איך הגעת אליו?
היא עונה לי והידיים שלה מערבבות ממש טוב את התפוחי אדמה של ארוחת הערב, הילדים ברקע תובעים את שלהם ואני נועצת בה עיניים חולמות.
אה….קאמי המליצה לי עליו.
-קאמי, מי זאת קאמי?
קאמי פוֹק, אני עונה לה.
אה, קאמי, (אני הולכת אחריה , היא מושיבה את הילדים, שלי, שלה של כל האחיות, אנחנו ארבע בסך הכל, ומחלקת להם מרק בצלוחיות קטנות)
קאמי זאת הדמות בספר הקודם שקראתי, "להיות יחד זה הכל" כתבתי עליו, לא הפסקתי לדבר עליו, אנה גבאלדה כתבה. גם הוא מתורגם מעולה, חגית בת עדה תרגמה, המילים, שברי המשפטים, העצירות באמצע, ממש דמיינתי אותם בצרפתית.
אז קאמי, בתוך הספר הקודם שקראתי, היא גם כל הזמן מציירת…אין שם ציור אחד בתוך הספר ואת מדמיינת את הכל כל כך מושלם דרך העיניים של הדמות.
והיא קראה , בתוך הסיפור את "הניסים של אדגר מינט".
אבל את לא מאמינה, היה כתוב שם רק את ההתחלה, אז הייתי צריכה ללכת לגוגל, החבר שלנו, ולחפש, ומצאתי בסוף.
והנה, אני מחייכת בסיפוק, הספר ביד שלי, (הילדים כבר קמים מהשולחן עם הצלחות לכיוון הכיור והנה, תיכף הם ישאלו על קינוח)
עכשיו אני קוראת אותו.
זה על ילד חצי אפאצ'י, שהיתה לו תאונה. זה כל מה שאני יכולה לספר לך.
וחוץ מזה אני רק בעמוד 58
(בתור בסופרפארם קראתי איזה עשרים עמודים, ואחר כך בסופר, מה את יודעת)

-תגידי לי, עידית, היא אומרת לי בסוף, חותכת את עוגת השוקולד למלבנים מדוייקים ומניחה על כל מלבן כזה תלולית של.
קצפת.
את קראת איזה ספר, נדלקת על הדמות (היא מדגישה את המילה "דמות")
ועכשיו את קוראת ספר שה"דמות" הזאת, איך קראת לה קאמי?
אז הקאמי הזאת המליצה לך על איזה ספר
ועכשיו את קוראת אותו
ואת מצפה שאני אקרא גם,

הבנתי נכון?!

להיות יחד זה הכל, כתבתי עליו פה לפני כמה זמן, לא הרבה, אנה גבאלדה כתבה בצרפתית, חגית בת עדה תרגמה לעברית.
הניסים של אדגר מינט, בריידי אודוול כתב באנגלית וקטיה בנוביץ' תרגמה.

 

והנה קטע וידאו קטן (שתי דקות פחות שתי שניות) שהסופר מדבר בו על קטע מהספר

 

מודעות פרסומת