המקריות שהביאה אותי לקרוא את הבלוג הזה היתה כמו השמיים בבוקר בודאי.
שמש, עננים.
(אני לא כל כך אוהבת שמיים נטולי ענן)
כל מיני דברים שצריך לעשות.
נקישות האצבעות שלי על הקלידים. כשאני לא כותבת יש נמלים של אברים נרדמים, ואז אני קוראת.
וקצת מציירת, ממש טיפה,
ומשקיעה בעיצובים של תכשיטים.
בימים האחרונים אני משקיעה המון בסיכות לראש, מכינה סדרות שלהן, גדולות, קטנות
אני מסתכלת על החרוזים, מארגנת את הגוון שנראה לי הגיוני, נכון, מתאים, נוצץ.

בטכניקה של השחלת חרוזים על מחט, אני מושכת אותם בתנועה אחידה
(מלאכה שעוברת בשמחה לנערה מתוקה שמקבלת שכר על עמלה זה)
כך זה נראה אחרי כמה דקות

בשלב הבא אני מתחילה לסרוג מעין גליל באורך הסיכה.
אורך סטנדרטי של סיכת ראש שאוספת את כל השיער הוא 8 סמ,
אני מכינה אותן גם בגודל אחד יותר גדול, וכמובן במגוון של גדלים קטנים יותר

ככה זה נראה בתחילת הסריגה

אני מתחילה מעין, מטפסת עם הסריגה במה שאני מכנה "מדרגות לולייניות" ומעלה בכל פעם בין 3 ל5 חרוזים בכל עין שאני סורגת.
ככה נראית הסיכה כשהיא מתארכת

 

 

הנה החלק הסרוג מחרוזים שאותו אני הולכת לתפור אל הסיכה מונחים אחד ליד השני

 


עכשיו אני מחברת את ה"נקניק" הזה שסרוג כולו מחרוזים מושחלים על חוט ניילון שקוף לסיכה, בטכניקה שבסופה סרט שמודבק אל גב הסיכה מסתיר את החיבור, וככה פחות או יותר זה נראה:

 

בתמונה הזאת אפשר לראות איך אני תופרת את הסרט בקצה של הסיכה עם חרוז קטן ששומר על הסרט (בנוסף לדבק שאני מורחת עליו באמצע) שלא יזוז.
איכשהו, עם כל הכבוד שיש לי לדבק אני הכי סומכת על חוט ומחט בסופו של דבר

 

 

הסיכה בפרופיל. את הקשר של שני החוטים הנראים בקצה התחתון של התמונה אני סוגרת עם חרוז מעיכה

 

 

חרוז המעיכה שניה לפני שסגרתי עליו את שיניי הפלייר. את החרוז אני מסדרת מעל הקשר או ליידו
ואחרי המעיכה אני מעבירה את מה שנשאר מהחוט בתוך הסיכה לקצה אחר, ורק אז גוזרת ושורפת בלהבה ממש קטנה עם מצית

 

 

ככה הסיכה נראית בסוף,  והנה היא על שיער אסוף

 

 

אבל תמיד לפני שאני מתחילה, יש איזה קצה של רעיון שכבר היה למישהו אחר, הוא באופן עיקש ורציף שונה בהקשרו ממה שאני עושה.
ויש בו את השלמות שלו הפנימית, גלגל שמסובב את עצמו מעל עצמו ובכל זאת

הסיבוב תמיד שונה.

נערת הפלסיבו שלי בלוג של מישהו אחר שאני כל כך אוהבת לקרוא.

מודעות פרסומת