תגיות

,

זה הקצה של הזולה, וכשסידרו אותה עמד שם חלק מהאקליפטוס הענק , ובכל זאת שמוליק ושני, המארחים , חשבו שאולי יהיה מישהו, אחד או זוג, שירצה להתבודד אז המשיכו את הספות הנמוכות גם אחר כך, מעבר לגזע העץ הזה שחותך את הרחבה שמאחורי הבית, באיזור המרוחק שבימים רגילים הם לא מגיעים אליו, במקום שבו היער כמעט בולע את מי שהחליט להתיישב שם. ובאמת בתחילת הערב אף אחד לא הלך לשבת שם על הספות, אבל היא באיזשהו שלב לא מצאה את עצמה, השלב הזה קרה דיי מוקדם כשיצאה מהבית וחבשה את המשקפיים שהיא עדיין לא רגילה אליהם והיא לוקחת מהם הרגשה של התבגרות, והתיישבות עם רצינות.
ולמרות שהיא לא כל כך רצתה ללכת,  הבטיחה לשני שהיא מגיעה ("לא משנה מה" אמרה בטלפון, מסתירה את הקול הרועד שלה, כי ידעה שלא תעמוד בזה)
עכשיו התישבה בחלק הזה של הזולה, מרפה את השרירים, הבטן שנראית לה מוגזמת, הרגליים שלה שהיא מסתכלת עליהן בנפש שקטה ומשלימה, המבט שלה שחותם את המרמור שיש לה על הכל, הילדים שתובעים ממנה כל פיסה אפשרית ומסלקים אותה בלי תמרורי עצור, היא קולטת כמו אנטנה את המבט שלהם פוזל אל עבר האייפד החדש שמושיק קנה לה
("בגלל האפליקציה של הנר" הוא אמר וצחק את הצחוק הזה שלו שבא לה להטביע באמבטיה ואפילו הדליק אותו בערב הראשון אחרי שהוא קנה לה את זה, כשהם הלכו למחסן לחפש שקית עם בגדי קיץ שהיא לא מצאה כשהפכה את כל הבית.
"תראי, רומנטי" חייך אל מול הפנים החתומות שלה כשחצו את החניה בדרך למחסן)
מושק,  היתה קוראת לו פעם בחיבה והקול שלה היה עולה על גדותיו, כמו הבושם, ועכשיו היא לא יכולה להסתכל עליו וכשהיא מקפלת את עצמה בלילה לפני שהוא מגיע למיטה הדמיונות לוקחים אותה לארץ אחרת.
אבל עכשיו היא פה, והיא הבטיחה לשני, זאת הופעה חגיגית של להקה שמגיעה פעם בשנה והם חברים של בעלה. פעמיים הם ממלאים את הבארבי , ערב אחרי ערב, ואז בערב השלישי הם מבקשים משני ומשמוליק שיזמינו חברים ומגישים הופעה מקוצרת על הדשא שלהם בחינם.
בכל קיץ היא בוהה במיילים החגיגיים שמודיעים על בואם, ואחר כך בsmsים וממלאת בתשובה את הנייד בתירוצים כאילו היה בצק של עוגת צימוקים ספוגים ברנדי.
"השנה אני חייבת אותך, השנה את לא מבריזה לי " שני אמרה לה והיא נדנדה את עצמה עם הטלפון על הכתף בזמן שנאבקה בשלושה זוגות מכנסי ג'ינס וערמה אותם אחד על השני תוך כדי שיחה.

היא לא זיהתה את זוהר בהתחלה, הוא למד איתן בתיכון והיה לו שיער ארוך וזהוב, עכשיו מפארת את ראשו קרחת.
הוא ניגש אליה כשעמדו ליד בר המשקאות, היא שולחת כרית של אצבע לאסוף את האודם שלה שלא יברח מהשפתיים והוא נקש קלות על כתפה (אחרי ששני סימנה לו מאחוריה ש"זאת היא, זאת היא")
והיא הסתובבה מופתעת.
בתחילת ההופעה הוא שמר לה מקום על המחצלת מקדימה ואפילו שקיפלה את הרגליים לישיבה מזרחית, שאף פעם לא הרגישה בה נוח, עם הכוסית ויסקי ביד חשבה שהיא מרחפת בזמן שהגיטריסט פרט והרעיד את הדשא שמתחת למחצלת. הכתפיים שלה מחבקות את עצמן כשהיא משפילה את הראש, יודעת בוודאות שאפילו שהיא לא רואה, זוהר יושב מאחוריה ולא גורע ממנה עין.
בהפסקה שלפני ההדרן עברה אל הספה הזאת הבודדת מאחורי העץ בקצה הזולה, בראש שלה התנגן שיר שהיה בצהריים ברדיו והלהקה המשובחת לא הצליחה לכבות והיא ישבה-חצי שכבה על הספה מסתכלת למעלה אל הכוכבים, עוברת עם העיניים על המבנה הנוקשה משלחת סוסים לא נראים בראשה משהו מתערפל וצונח עם השעון שאת תקתוקו לא שמעה.
כשזוהר התיישב לידה המילים כבר היו ערוכות על שפתיה והיא הניחה את הכוסית על הדשא ושקעה לתוך השיחה, הרבה כל כך היה להם להשלים, באפלה היא ידעה היטב שהוא מודד כל פיגמנט בעיניים שלה שבדרך כלל הם חומות אבל אם-היא-לובשת-ירוק אז זה מדגיש את הירוק שיש לה קרוב מאוד לאישון.
סיפרה לו על הילדים, על שלושתם, כמה שהם גדולים והוא סיפר לה על הגירושים שהיו בהתחלה כואבים אבל עכשיו הם הולכים ונהיים נסבלים, זאת אומרת היחסים עם אישתו לשעבר והילדים.
אחר כך זוהר קם והביא להם עוד שתיה, וגם ג'וינט שמישהו החליק לו ליד ואחרי שהלהקה סיימה את ההדרן והם המשיכו בשיחה חרישית היא סובבה את עצמה על הספה הלבנה והלחה, הניחה את הראש על הברכיים שלו ונרדמה, עטופה בצעיף ששני הוציאה לה לפני תחילת ההופעה.

אבל עד ששני באה לחבק אותה ולהעיר הלהקה כבר ישבה, עשן מיתמר מהשולחן הנמוך שהם הצטופפו סביבו, המתופף והבסיסט עדיין עבדו, היא קלטה אותם בזווית העין מעבירים ארגז שחור לתוך הואן שהם הכניסו לגינה מהשער האחורי, הבסיסט מגלגל כבל חשמל על הזרוע נועץ מבט בחשיכה שמישהו פיזר עם אלומת אור ומוזיקה שקטה. וזוהר התקרב אליה עם כוס וקפה שחור בתוכה ושניהם ישבו לידה עד שחייכה והנהנה לרעיון שהוא יסיע אותה הביתה והמכונית שלה תישאר אצל שני.
אבל לפני זה הם התיישבו שם עם כולם, זר קוצים ריחני הגיע אליה והיא ינקה אותו והעבירה לזוהר בחיוך.
והוא לקח אותה הביתה באוטו שלו, המכונית שלה נשארה בבית של שני ובבוקר שאחרי,  התעוררה ליד מושיק, שולחת יד אל הלחי שלו מתרוממת על המרפק ועוברת על הפנים הישנות שלו אחרי הרבה זמן שלא עשתה את זה.

היום לוקח אותם אליו, מסיעה לחוגים, הולכת למשמרת שלה בקליניקה וחוזרת משם אל הכיור עם הכלים.

 

את הפתק גילתה אחרי שבוע בכיס של הג'קט, רצה מהמסיבה של הבינוני לבלט של הקטנה, מאחרת, היד שלה מחפשת את המפתחות, לא הראשיים, הספייר, של האוטו ומתחת לנייד (שגם אותו היא לא מצאה איזה יום, כי הוא היה על שקט) נדבק לה לאצבעות פתאום דף עם דבק של "פוסט איט"
היא קילפה אותו מהאצבעות והדביקה על ההגה בלי להסתכל.
וברמזור האדום אחר כך, מול הכדור הענק שעמד לשקוע, השפילה את העיניים ואמרה לעצמה את המילים בשקט, בלי הסימן שאלה

"יש לך פייסבוק?
זוהר"

מודעות פרסומת