לפני כמה חודשים קיבלתי הצעה להשתתף בתערוכה, הנושא חופשי, כך נכתב במייל שהגיע אלי.
אני חושבת שבהיתי במייל הזה במשך זמן ארוך.
חשבתי שאגיד "לא" מנומס.
אבל אמרתי "כן", כלומר שלחתי מייל שמאשר את ההשתתפות שלי.
שירי לס ועמית לונדנר הן בוגרות המדרשה לאומנות בבית ברל, והן אלה שהזמינו אותי להשתתף בתערוכה הזאת.

שירי גדלה במושב שאני גרה בו ולפני כמה שנים התחילה לצייר בלול ישן, ששייך למשפחה שלה.
המבנה הזה, שפעם היו בו אפרוחים צהובים (במו ידיי החזקתי כמה מהם כשעבדתי שם בקיץ כנערה, אצל אבא של שירי) וממש קטנים, נשאר בדיוק  כמו שהוא, עם החלונות, הרשתות ומיכלי האוכל, ובשנתיים האחרונות, בדרך כלל בסתיו ובאביב שירי ועמית מקימות ואוצרות שם תערוכות, וגם מציגות את הציורים שלהן.
אחרי שאמרתי את ה"כן" המנומס, קצת נבהלתי.
ואז התחלתי לחשוב על שני דברים
שרשרת
ולבבות
אני יודעת שעפרון ודף לבן הם החמצן של מי שעוסק בעיצוב (אומנות, זה לא משנה איך מגדירים את זה ממילא עם אף אחת מההגדרות הללו אני לא מרגישה בנוח בכלל) וציורים קטנים וסקיצות, הן התחלה של כל יצירה, אבל איכשהו החמצן הזה ברח ממני,
ברגע שחשבתי על הלבבות האלה, התחלתי לחפש אותם בכל מקום.

וכאשר מצאתי אותם, צילמתי.

שני לבבות מצופים זהב

גומיה שהיתה על הרצפה בצורת לב

לב מחרוזים שחברה סידרה על שולחן העבודה שלי

לבבות שחתכתי עם סכין יפנית בקו מתאר ממש גס, מונחים על הרצפה כשאני מתלבטת מה לעשות איתם
הלבבות בגודל 25 סמ מרובעים בקירוב,
(בסופו של דבר הם נעטפו בצדדים ביריעת מתכת סרוגה עם חרוזים, ובמרכז בטפט מראה ובמפת ויניל מוזהבת ונתלו בצד השרשרת הגדולה )

הלב הראשון שסרגתי ותליתי על שרשרת מאולתרת בסטודיו, כדי לבדוק איך זה נראה, ואם המתכת לא מתעגלת ומשנה צורה כשתולים אותה .

אחרי כל התמונות האלה התיישבתי בסטודיו עם כל מיני חומרים, לבבות קנויים קטנים, טפט מראה, מפת ויניל מוזהבת, חוטי רקמה, מפת ויניל שקופה עם הדפסי עלים, חוטי מתכת וחרוזים והתחלתי להכין לבבות.

אפילוג

ביום רביעי בצהריים, לפני שישה ימים נכנסתי לתוך הלול כדי לסדר את הלבבות שאספתי ורקמתי, וסרגתי  בחודש האחרון.
התחלתי לתלות את השרשראות שאליהן חיברתי את הלבבות. ולב לב הרכבתי אותם, תליתי, התרחקתי כדי לראות איך זה נראה, והתקרבתי כדי להחליף בין שני לבבות על השרשרת עצמה.
יש משהו שקט וקסום ומנותק במבנה  הלול עצמו, ואחרי כמה שעות שבאמת שכחתי בהן שיש עולם בחוץ התנערתי וחזרתי הביתה להכין ארוחת ערב לילדים.
ביום שלמחרת חזרתי כדי לסדר את החלק המרכזי של השרשרת

בשבת היתה הפתיחה החגיגית, בערב. היו אנשים בחוץ ליד השולחן עם השתיה והכיבוד
התיישבתי ליד השרשרת, בפנים, במקום של התערוכה עצמה, כשאנשים עברו בשקט בין המוצגים והתבוננו בהם, כי היו לי עדיין לבבות קטנים שלא הספקתי לתלות.
וחלק מהאנשים האלה, שהגיעו לראות את התערוכה, והילדים שלהם לקחו לי מהיד לבבות, מיד אחרי שגזרתי והדבקתי אותם ותלו על השרשרת.
הנה מצגת שמתעדת חלקים מהתהליך

התערוכה מוצגת בשבתות בין השעות 18:00 ל20:00 עד ה25 ביוני, כולל
בתערוכה מציגות גם אמא שלי וכמה חברות שלה (כל אחת את העבודות שלה, כמובן) שירי ועמית, ועוד כמה אמנים, הנה הגלויה

מודעות פרסומת