תגיות

בהתחלה אני חושבת איך אני אכתוב לך את זה. הפסיכולוגית אמרה שכדאי לי להעלות על הכתב את המחשבות  והדברים שאני רוצה להגיד לך ולספר.
הסתכלתי עליה כמו שהיא נפלה מהירח בזמן של הפגישה, אבל אחר כך כשעמדתי במכון כושר אז הבנתי למה היא התכוונה ומיד כשיצאתי משם, בדרך לקבר עם העציץ החדש התחלתי לכתוב לך את הכל בראש.
אתמול בחדר כושר ראיתי פתאום את היפה הזאת שהיתה איתך בכיתה, נעמה קוראים לה אני חושבת.
אני התחלתי לסדר את הדברים שלי כשהיא זיהתה אותי ואמרה לי "היי, את האישה של יגאל מה שלומך?"
ואני ניגבתי בדיוק את המשקפיים אז לא ראיתי ממש טוב כשהנהנתי, קצת בשוק כשהיא המשיכה, תוך כדי שהיא מתכופפת אלי וממשיכה כאילו שאנחנו בתוך שיחה בי אף אף כמו שהילדה אומרת "את יודעת אני לא באה לפה בדרך כלל בשעות האלה. אני עובדת " היא פזלה לצדדים לראות שאף אחד לא שומע אותה ואז הזיזה את הראש מלמעלה למטה כמה פעמים לפני שהמשיכה.
"מה שלום יגאל? הוא עוד עובד בחברה ההיא בקרית גת?
נורא התבאסנו כשהוא עזב אותנו, את יודעת?"
אבל בזמן הזה אני כבר קיפלתי את התחתונים שיהיו מוכנות בדיוק על הצד, כי אני לא אוהבת להתמהמה במקלחות ושיראו אותי ערומה עם כל הסימנים של הלידות
אז הפניתי אליה את הראש, לימין וקצת למעלה כי היא גבוהה ממני, והגנבתי מבט על הבטן שלה, שאפילו שיש לה שלושה ילדים היא חלקה בלי אף סימן ואמרתי לה "הוא נפטר" ולא בכיתי.
מה שהיה שם בין המשפט הזה לתשובה שלה, פלוס הצבעים שהיא החליפה היה יכול להכיל סרט שלם אבל עברו בסך הכל כמה שניות.
"אני לא יודעת מה להגיד" היא אמרה. ואז " אני כל כך מצטערת"
רציתי להגיד לה שיחסית זה היה מהר, שנעלמת באופייניות שלך, ככה רציתי להגיד לה את זה וכבר עברתי עם הערימה המוכנה אל המקלחות וסידרתי על הספסל שלפני התאים, היא כבר היתה אחרי אבל היה לה לא נעים להשאיר אותי לבד אז היא הלכה אחריי והסתכלתי עליה כשהתפשטתי ונכנסתי מתחת למים, מסבנת את הגוף חופפת טוב טוב את השיער שאני לא גוזרת והוא כבר ארך כל כך מאז שאתה לא.
כמו כביסה עדינה שפשפתי אותו ושטפתי, העיניים שלי עצומות והמים נוזלים לי על הפנים וכמו תמיד אני נזכרת במקלחת איך היית צוחק על זה שכשמסבנים ואומרים שמה, מתכוונים לפות ולא אומרים את זה ואיך היית עושה פרצוף כזה שלא היה מתאים לשום דבר אחר כשהיית שם לי את הסבון ביד ומבקש שאסבן לך את הגב.
אחר כך שמתי מרכך וסיבנתי שוב את הכל, מלטפת את החלקים שאני מפרידה, הידיים , הרגליים, החזה שלי שאלוהים יודע מאיפה הוא גדל בתקופה האחרונה.
בסוף יצאתי מהמקלחת, היא עוד היתה שם וזה כבר היה מביך, מה היא חשבה לעצמה שאם היא לא יודעת שאתה מת אז עכשיו החוסר נעימות שלה צריכה להיות גם בעיה שלי?
אבל כשהתנגבתי, אז הזזתי את המגבת והזדקפתי, עם הבטן ועם כל הסימנים במן גאווה כזאת ולא סובבתי אליה את הפנים.
את הסימנים האלה יגאל היה מנשק כל ערב, חשבתי לעצמי והעיניים שלי נצצו, ואז בכל זאת חייכתי וסובבתי אליה את הראש.
היא עוד היתה שם , עכשיו זה כבר נהיה מביך כי הייתי צריכה ללכת לקניות אחרי זה ולקחת את הקטנה מההורים שלך,
יגאל הם שבורים, אבל כל פעם שהם רואים את האפרוחים האלה, (בינינו, נכון שהם כבר לא כל כך קטנים ובכל זאת)
הם מחייכים, ואמא שלך מכינה את המרק שלה, אני אומרת לה, סופי, קצת פחות חריף והיא מרימה אלי את העיניים ואומרת לי חריף זה בריא שהילדה תתרגל.
ואז כבר אספתי את הדברים שלי, והלכתי לצד עם השולחן והמייבש שיער, הנעמה הזאת עיוותה את הפנים כשראתה אותי מפעילה אותו ולא היה אכפת לי ואז דפקתי את האיפור שתמיד היית מאושר כשהייתי שמה אותו והוצאתי את התיק שלי מהתא, התקינו שם מנעולים בתוך התאים, שכחתי לספר לך, מפעילים אותם עם עם מטבע, אז כשהמטבע התגלגל לי לאצבעות ראיתי שהיא כבר לא שם
וקצת היתה לי הקלה,
אחר כך יצאתי, החזרתי את האוזניות של הטלפון לאוזניים שלי והלכתי להזמין את המעלית, ובדיוק היה לי את השיר הזה שביום ההוא, כשהרגשת טוב , בשבוע שלפני שהכל הידרדר והמצב שלך, אתה זוכר?
קמת ולקחת אותי לרקוד מסתכל לי על הצואר ואחר כך למעלה אל המאוורר של התקרה שהפסקנו אותו מלעבוד, ועל התמונה על הקיר של קליי, החזקת אותי ביד ואז משכת והחדר הסתובב.
ואת זה בחיים שלי אני לא אשכח ובחיים שלי אני לא אוכל
להסביר לנעמות כאלה , איך אפשר שיקרה לך דבר כזה
ובכל זאת ללכת אחרי זה עם חיוך.

 

 

 

מודעות פרסומת