בלילה הפנים שלך אל חלון הראוה.
שלוש חולצות תחרה פוערות את עצמן אל הרחוב ואת מחבקת את הרגעים וחולמת את הזמן שהרגליים שלך דורכות את עצמן על הכביש בדרך האלכסונית  לכיוון המכונית.
אלף מילים גלגלו את עצמן במתקן לניקוי חלונות, התיישבו בצד מקפלות רגליים ממתינות להוראות שלך אבל את כבר
במקום אחר.

מקפלת את החלומות, עורמת אותם אחד על השני, שיחכו
עד שתסדרי אותם בעצמך בארונות הריקים.

היום התאהבת בחיים והם התאהבו בך בחזרה.
מחר תשתי איתם קפה ותעשי תנועה של סיגריה בכאילו
הם ירימו אלייך גבה שקופה וכובע לא נראה וכאשר
תסובבי את הראש ותלכי עם כל המהומות שאת לוקחת איתך לכל מקום, הם ילכו לעניינים שלהם.
את רואה?
בסוף הקול שמדבר אליך מבפנים הוא תמיד באותו הגוון
ובאוזן הוא לוחש לך
(הם יפים, החיים, הוא לוחש, וכן, גם את)

מודעות פרסומת