בעווית הטשטוש של הדמעות היא ראתה את הבית כשסובבה את ראשה לאחור, עומד כמו טירה משתקפת באישונו הענק של אגם בסרט מצוייר, נישא מעל הפסנתר השחור הגדול.
אחר כך היא לא ראתה אותו יותר.

את הפגישה הראשונה עם הפסיכולוג הוא קבע לה ככה שהיא לא היתה יכולה להבריז, וכשהם יצאו מהבית והוא תפס לה את היד והוביל אותה אל האוטו היא אמרה לו,חכה שניה, שכחתי משהו בבית, ושחררה את עצמה ממנו, רצה פנימה מדלגת את שלוש המדרגות של הכניסה, וחזרה עם התיק הקטן של האיפור, ואז, בדרך, בזמן שהוא נהג וכיוון את הרדיו לשמונים ושמונה אף אם היא הורידה את הצילון שמעל המושב, בקצה של החלון הקדמי של האוטו ובהסטה קלה הזיזה את המכסה של המראה, וכל הדרך עד שהם הגיעו, בזמן שהתנגן השיר הזה שהיא אמרה שבכלל לא מתאים לבוקר, זה שיר של לילה. ככה היא אמרה,  כל הדרך היא שיחקה עם הצבעים של המייק אפ כדי להסתיר את העיגול השחור שהתעוררה איתו בבוקר, רק בעין ימין, מתחתיה, בולט, מכער אותה, מכתים את הפנים בלוגו של חוסר שעות שינה, יום, יומיים, חמישה ימים.
אחר כך היא סגרה את התיק עם הרוכסן והניחה על הברכיים שלה.
חמישה ימים שהיא ישנה בלילות בקושי שעתיים וכן, היא יודעת שהגיע הזמן כנראה לקחת כדורי שינה.
צבעוניים אם אפשר, כמו אמ-אנ-אמז.
אם אפשר.
והיא חייכה וסובבה אליו את הראש בזמן שהוא הניע אותו מצד לצד וזמזם עם השיר.

הוא חיכה לה בחוץ, מחזיק כוס מניר של קפה קפה כשהיא סגרה אחריה את הדלת בשקט, נושאת מבט חתום לעבר הכוס
"רוצה? נקנה לך גם, בואי, נלך לקנות לך"
ואז, צועד לידה בשקט, לוקח ממנה את התיק שלא יהיה לה כבד
"מה הוא אמר?"
הוא שואל בתשומת לב כשהם מחליקים את הצעדים שלהם על הרצפה השחורה בדרך אל האספרסו בר הקרוב
"הוא נתן לי מרשם לכדורי שינה והמליץ שנתקן את הפסנתר בכל זאת"
את הפנים שלו שזזו לצד השני היא פספסה, בדיוק הם הגיעו אל הדלפק בקפה, אהילים חדשים בכתום לבן שמנת בעיצוב שמעולם לא ראתה קודם מעליהם, והיא קוראת שוב ושוב את כל האופציות האפשריות על לוח התפריט שניצב מאחורי הדלפק.
מלמעלה עד למטה כולל המחירים.
"יש לכם כוס זעירה לאספרסו ארוך?"
"יש" נערה עם עיניים ירוקות ענקיות ותנועות נמרצות מראה לה כוס קטנה עם מכסה "רוצה?"
היא מהנהנת בשפתיים מכווצות-מחשבה ובוחרת לה עוגית חמאה בצורת לב גדול מהמגש שליד הקופה.

הסוף נחלק לכמה גירסאות.
השכן מקצה הרחוב אמר שהוא ראה אותה נכנסת אחריו הביתה, הוא עמד שם וחיכה עד למחרת בבוקר כשראה את בעלה יוצא עם התיק ג'יימס בונד שלו ונכנס לאוטו, כדי לנסוע לעבודה, ואז כיבה את הסיגריה, יישר את העניבה ונכנס הביתה, יותר מזה הוא לא ראה.
הבת של השכנה שאף פעם לא נמצאת בבית מהצד השני של הואדי אמרה שהיא שמעה רעשי גרירה של משהו ממש כבד, זה היה כשהשמש כבר נאחזה באמצע השמיים, היא חשבה לפני שאמרה את הדברים לחוקר עם העגיל באוזן שבא לגבות עדות.
אחר כך  ראו אותה  ילדים ברחוב הולכת בחוץ, גוררת פסנתר כנף שחור יפהפה, קשור לחבלים כסופים, ובסוף היתה השכנה מהפינה, תינוקת זהובת תלתל נשענת על אגנה מצביעה למעלה ומחייכת בשפתה התינוקית מלמולים לא ברורים, לקח לה ולבעלה כמה דקות טובות להבין שמה שהילדה הצביעה עליו היה היא, בשמים, עפה והפסנתר לידה,

מסתבר שפסנתר כנף יכול לעוף.

מודעות פרסומת