בלילה שוב אני חולמת עליך.
שירי אמרה לי אתמול שזה מדאיג אותה החלומות האלה, למה את חולמת עליהם כל כך הרבה.
על מי, על בן? שאלתי אותה
לא עליו, טפשונת, זה טבעי שתחלמי עליו, הוא האבא של הילדים שלך
על האבא הזה שסיפרת לי עליו שיצא לטיול השנתי עם הילדים.

ואני מרכינה את הראש.
על כל עשרה חלומות שאני חולמת עליך יש לי איזה שניים על יואל, האבא הזה של ילדה מהכיתה של תומר, שכשהוא מניף ידיים ומדבר, הוא מזכיר לי נאומים פוליטיים חוצבי מיקרופון ברחובות, הבלורית שלו שלוחה אל על והמראה מפחיד אותי כל כך שאחר כך הוא מלווה אותי הלוך וחזור, אישתו הקוקטית נשענת על היד שלו, הראש שלה מגיע לו כמעט עד הכתף, עוזבת אותה לשניה כדי להתכופף ולסדר את השרוכים המבריקים בסנדלים השחורות-עקב-שבע-סנטימטר שלה, התיק השחור עם הרצועות הדקות בעקבותיה, והיא מתרוממת שוב ורצה לעבודה.
מדלגת על העקבים האלה בקלילות.
אחר כך אני מספרת לשירי חלום אחד עליהם, והיא מקשיבה ומערבבת את הקפה תמיד מימין לשמאל ואחר כך משמאל לימין כי יש לה אמונה תפלה שאסור לקפח אף אחד מהצדדים,
אז אני מסתכלת עליה כשהיא עושה את זה, ואחרי הרבה שנים שאנחנו חברות אני בודקת גם בעצמי שהיא ערבבה לשני הכיוונים וכשאני מרימה את שני הספלים כדי להעביר אותם אל השולחן מהשיש העיניים שלי סורקות את הדבש שבתחתית התה שלה ואני מחייכת מרוצה מעצמי.
הקצף שמעל הקפה שלי מונע ממנו להישפך והספלים נוגעים בשולחן.

היא מכווצת שוב את המצח אחרי שאנחנו מתיישבות, צובטת את הקצה של העוגה בידה האחת, משעינה שתי רגליים על הכסא השכן
"היואל הזה, הוא כולה אבא בכיתה של הבן שלך, לא איזה מישהו חשוב, מה הוא מסמל אצלך?"
ואני עונה לה, השיחה מיטשטשת במוחי כשאני נזכרת בחלום.
כמו טפטוף של גשם, בהתחלה הטיפות ענקיות ויורדות אחת ואחר כך עוד אחת, ואז אחת אחת, ושתיים שתיים ופתאום יש מבול וגשם, נהר של גשם מתפזר על הכל.
"אולי הוא נחש, את חולמת גם על נחשים כשאת חולמת על יואל והאישה שלו? הוא בועד הורים?"
אני מסתכלת עליה, הטפטוף מתחזק.
בראש שלי.
באמצע הלילה התעוררתי, החלום על היואל הזה האיץ לי את פעימות הלב, אז יצאתי מהמיטה והלכתי למזוג לי כוסית קטנה של ויסקי, אבא שלי תמיד היה אומר שויסקי זה לא אלכוהול, ויסקי זאת תרופה.
אז שתיתי את התרופה הזאת כולל הקרח שנמס בתחתית הכוס והתהלכתי בבית בודקת שוב שכל החלונות סגורים. בשלוש וחצי, כשחזרתי למיטה, מערפלת את עצמי שוב בתוך השינה, הגב של דרור מסמן לי את גבול השפיות צללתי שוב לתוך ענן של חלום.

אתה תמיד בא מאחורי, ככה שאני לא יכולה לזהות את הפנים שלך, אני יושבת על קצה המיטה והגב שלי חשוף, ואתה בא לבוש, תמיד לבוש, האצבע שלך עושה טיולים על הגב שלי, היא מתחילה מהעורף ומתעכבת עליו קצת, אני מנסה לנחש איזו יד זאת שלך ואתה עוצר לי את הראש כשאני מזיזה אותו קלות אל הכיוון שלך, אחר כך אתה מוסיף את האצבע של היד השניה ועובר לשכמות, זולג אל הכתפיים ומשעין את כל כרית כף היד והאצבעות, יד שמאל לא מפסיקה ויד ימין עוזבת, בתנועה רכה, מטפסת על העורף וחופרת לי בתוך השערות מלמעלה למטה וגם לצדדים, בתנועה של כיווץ ופתיחה, ודברים קטנים מתפרקים לי בתוך הבטן, כמו שמתארים תמיד סוגים של כדורי אקדח. הראש שלי נשמט לאחור, נמס אל תוך היד שלך ואתה מספיק לבלום אותי עם כף היד השמאלית שאתה מניח בעדינות על הפה שלי, שתי אצבעות מחקות את השפתיים בתנועה ובכיוון, כשאני מתכוונת לשאול "זהאתה?" כמעט במילה אחת ובלחישה, אני רוצה להישבע לך שזאת תהיה לחישה, רק תנועה עם השפתיים אני אגיד זהאתה זהאתה כמה פעמים בקושי את הסימן שאלה אתה תרגיש, אבל אתה לוחץ את כף היד שלך בעדינות, כולא לי את האויר בתוך הריאות, מחכה שניה כדי לוודא שוב שלא אוציא הגה וממשיך לשרטט את הגב שלי, עובר חוליה חוליה בעמוד השדרה שלי, מסמן את קיומן, כשאתה מגיע כמעט אל הקו של הביקיני אני משכיבה את עצמי על המיטה כדי לראות את הפנים שלך, אני שומעת אותך מתפשט והבגדים נופלים עננים כהים על הרצפה, וכשאתה מכוון את הגוף, לסדר אותו מעלי, וסוף סוף נראה לי שאני הולכת לראות אותך, מקרוב, אני מתעוררת.

החדר חשוך דרור עם הגב אלי, אני ממששת את כל הגוף שלי בשתי הידיים לפני שאני מתקרבת אליו לחבק אותו אבל כשהבכי שלי מתחזק הוא מתעורר ומסתובב לחבק אותי.

"אמרת זיקית?" שירי בוחנת את ההקשבה שלי, מתמרנת בין הנסיונות להסביר לי מה המשמעות של הופעת נחש בחלום, ומולה ריכוך הפירוש להופעת זיקית, שזה הרבה יותר נדיר, אבל לחלום על עכבישים זאת תופעה נפוצה, היא מפטפטת את נהר היידע שלה בענייני חלומות, מושכת את הסל של הכביסה מתחת לספה ומתחילה לקפל.
"אנשים חולמים סתם ככה על זיקית? בהתנדבות?" אני שואלת אותה, מנערת את הטיפות הדמיוניות מהשבר ענן שירד לי בתוך הראש קודם.
-אני לא חולמת על זיקיות, גם לא על נחשים. רק על אנשים,
אני אומרת לה בסוף ולעצמי אני לוחשת "מתים"

פוערת את האדמה ודוחפת פנימה עם כפות הרגליים שלי את שאריות השיחה עם דרור לפנות בוקר, כשהוא מחבק אותי, מרגיע ומלטף את האוזניים שלי.
"תשני לי בידיים עכשיו ואני מבטיח לך שאם זה אני שיופיע לך בחלום, לא אברח לך ברגע האחרון.

מבטיח"

מודעות פרסומת