רוב הזמן אני מתכוונת להגיד לו שיפסיק בשעות האלה, די, מיקי, מתחשק לי להגיד לו.
כולם יושנים כבר וניר זה מעיר אותו הוא זז. הוא מתעורר.
הוא זז. תפסיק עם זה.
בדמיוני הוא אומר לי, בחיאת, תחלישי את הצלצול, מתי את רוצה שאני אדבר איתך ככה ואספר לך כל מיני דברים. חוץ מזה לא ישנת, תודי שלא.
אחר כך ביום שישי בצהריים אנחנו נפגשים אצל ההורים והוא ממזמז את קרן כאילו שביום רביעי בלילה הוא לא אמר לי שזהו. הפעם הוא הולך ממנה סופית.
אז אני מלטפת את ניר לפני שאני מובילה את עצמי מחוץ למיטה ולתוך הנייד , תוך שאני מתאמצת להשתחל לסווטשירט תכול אני לוחשת, שניה, פסיכי, שניה, תן לצאת החוצה ואז נושמת והולכת לזרוק שתי קוביות של קרח לתוך כוסית קטנה,
ומתחת לחושך בחוץ, חברה לצרצרים ולצפרדעים אני מושכת סיגריה מהקופסה של השכנה
(היא שכחה אותה פה אחר הצהריים)
ועם הקליק של המצית והמשקה אני נשענת על העמוד של הפרגולה ומקשיבה לו.
ואז איזה סיפור על העבודה, ואחר כך איימי מאן.
(זה תמיד מגיע אליה איכשהו, דנה תקשיבי לה, את תתאהבי בה בשניה, מה אכפת לך להקשיב.
בטח בטח, גם את זה אני לא אומרת)
עכשיו הוא ידבר על קרן. אני נדרכת ותופסת את העמוד ביד שלא מחזיקה בטלפון, האצבעות שלי מחוירות כשאני מחשבת נשימות ולא לענות לו מיד. לחכות, להקשיב.
מה יש לו מהאישה שלו כל הזמן, שיניח לה, היא יפה, היא מתוקה, היא אוהבת את העבודה שלה ואותו
ואת הילדים.
תניח לה, תתחיל להגיד עליה דברים יפים, היא גיסתי ונמאס לי לשמוע שאתה מלכלך עליה ככה

"אבל זה לא מה שרציתי לספר לך"
אויר מתמלא בבטן שלי, חם, קר, מעורבב.
מה רצית לספר לי מיקי?

"רציתי לספר לך שלעופרה יש חבר.
ושקרן לקחה אותה לשיחה והסבירה לה דברים יפה כל כך"

ונשמטת לי הלסת מפליאה, ושמחה ואהבה
(עופרה זאת הבת שלהם, יש להם גם בן)
ואני רוצה לשאול אם ביום שישי הוא יבוא איתם להורים שאולי קצת נכיר אותו ואז הוא מצייר בזהירות את הדברים "אף אחד עדיין לא יודע, היא הרשתה לספר רק לך אז אל תגלי."

הכוס הקטנה התרוקנה גם מהקרח שנשאר להשמיע צליל זכוכית וחתולים מייללים בגינה, אז אני אומרת לו לילה טוב וזוחלת חזרה למיטה, מזיזה את ניר וכורכת את היד שלו כמו בצק סביב הגוף שלי
"עוד פעם אח שלך"
אני מהנהנת בלי קול
"מה הוא אמר"
אני מהנהנת בלי קול ולוחשת "כרגיל, העבודה, ועוד פעם הוא רצה לדעת אם הקשבתי לדיסק שהוא נתן לי. די, תחזור לישון"
מדביקה על עצמי את החוץ, מחברת בין היללות של החתולים שחודרות מבעד לתריסים המורמים חלקית והאלכוהול שהתערבב לי בדם, בחוץ היה קר, ובתוך המיטה חם.

ובנפנוף העדין האחרון של העפעפיים שכמעט ונסגרו לשינה מתוקה אני מקימה את עצמי ומתיישבת.

והולכת אל הסלון, מושיבה את עצמי על כורסה עם אוזניות, מכניסה את הדיסק למערכת.
ומקשיבה, מקשיבה –
בפול ווליום.

מודעות פרסומת