הוא מבשל
אני יושבת מול המחשב ולומדת תכנת עריכה מסובכת
קוראת את המנואל כמו ילדה ממש טובה, מילה במילה ועוקבת אחרי ההוראות המדוייקות.

ופט מתיני, כן כן, זה שראינו אתמול
ברקע
חוץ מלהכין תה, אנחנו לא אומרים כלום
וכמו שאני אוהבת את המחשב ואת הכתיבה שלי ואת העיסווק ברעיונות ובגלגולים שלהם
ככה הוא אוהב את השיש והקרש חיתוך והסכין, והסוגים השונים של הפטריות שקנינו היום יחד.
אז הוא עומד עם הגב אלי ואל השולחן, חותך, מטה את קרש החיתוך אל הסיר, וחוזר אל השיש וחותך משהו אחר, שום, ועלים של סלרי, והכל במן ריכוז כזה כמו צייר.
רק שלא יפריעו לו ו
אל תשטפי כלים, זה עושה לי בלגן!!

מצאנו המון ירקות יפים בדרך לבנקיה, עיר קטנה והררית, עם נחלים בין כל שתי גבעות ובתים שקטים
מערבית לסופיה.

ובדרך חזרה עצרנו את המכונית לאישה מבוגרת, שעמדה בצד, עם עיניים כחולות ומקל.
זה היה נראה כאילו שהיא בכתה, ובקור הזה הוא שאל אותה לאן היא צריכה, והיא ענתה שלסופיה והוא פתח את הדלת ועזר לה להיכנס, ודיבר איתה קצת בבולגרית, והסביר שאנחנו מדברים עברית.

הוא כל הזמן אמר לי, זה נראה שהיא בוכה, זה נראה שהיא בוכה. יש פה דרמה. במילים האלה.
ואני אמרתי לא דרמה, והנחתי בזהירות את המילים באויר, היא בוכה, אבל לא מצער, זה בטח כי היא לא מאמינה שנפל בגורלה נס כזה, שאוטו אדום יעצור לה בצד הכביש ויקח אותה איתו מבנקיה.

עד לבית שלה בסופיה.
והיא עוד בקושי הולכת.

אחר כך אנחנו שוברים את הכל עם העגבניות והאורז וסלק בעוד זכרון ילדות ועוד אחד.
יומן שלם אנחנו כותבים באויר.
ובסוף, הוא תולה מבט מהורהר בחלון ואומר לי

האישה הזאת, שלקחנו היום טרמפ, את יודעת, באמת אף פעם לא קרה לה דבר כזה.

בולגריה, סופיה
סתיו 2011

מודעות פרסומת