אני אוהבת להתנדב.
אני חושבת לפעמים שהשימוש במילה ובמושג יוצרים איזה עולם מתנשא ובכל זאת, כשניתנת לי הזדמנות לתת (ולעיתים, מן הסתם, אין עין ששוזפת את המעשים)
אני עושה את זה בלי שאלה ובלי הרמת גבה.
המקורות משתנים כל הזמן, אבל נתינה היא נתינה היא נתינה.
ובאמת, היא מחזירה ומעניקה לי באופן אישי כל כך הרבה, שאני מוכנה לתנאים שלה.
ורוצה אותם.
מעומק לבי.

אבל יש נקודה שבה הגב יכול להיתפס לי (ואני לא מאלה שנתפס להם הגב, אני יותר לכיוון של חום פתאומי, דלקות בדרכי השתן, כאלה דברים)
השבוע זה קרה לי, זה קרה באמצע התנועה של הגב, אבל הוא לא נתפס לי בסוף.

אני מתנדבת, (רק התחלתי , זה נכון) בעמותת לשובע.
העמותה פועלת כבר מעל לשני עשורים ומפעילה חדרי אוכל לאנשים שזקוקים לזה, ומועדוניות,
והאנשים שמועסקים בעמותה הם משתקמים שעושים דרך יפה וארוכה וחוזרים מגיהנום לחיים נורמליים.

בימי רביעי אני משכימה קום ונוסעת לתל אביב עם חברה, ואנחנו מסייעות במטבח
השבוע הכנו ירקות לתבשיל של יום חמישי.
טבחית אחת, שתמיד יש לה כובע על הראש, חרוצה ושדה מחייכת אלינו ומראה לנו מה לעשות,
היא מנהלת מתחתיה איזה עשרה גברים, ואותנו, שמגיעות פעם בשבוע.

אבל בסוף היום, כשכל האוכל היה מוכן, קיבלנו ליד קפה שחור ועלינו למעלה לשתות אותו, בדיוק במקרה היה שם ביקור של אחד מהמנהלים.
ויפה, הטבחית, התעקשה שנבוא איתה להכיר אותו,
אנחנו חוצות את החדר הגדול, שפעם היה בית כנסת ואני, שבאמת, דברים נופלים לי מהידיים לפעמים
נשפך לי קפה, אז הלכתי מהר להביא ניר כדי לנקות אותו ולא ראיתי בבירור את האנשים החשובים שישבו שם אל השולחן.

"קראנו על שתי המתנדבות במיילים" אמרה לנו אחת מהבנות "אתן לא יודעות איזו התרגשות זאת לעמותה"

אז כבר התיישרתי, מסתכלת על הרצפה לראות שלא נשאר זכר לכתם, הקפה ביד שלי, תיכף נצא החוצה עם כל המעשנים….
ואז זה הגיע, מן יציאה שכזאת.
הגבר הוא שאמר אותה והמילים נשארות לי בזיגזג בזיכרון.

"אין לכן מושג כמה צריך פה מתנדבים" (אנחנו יודעות, בגלל זה אנחנו פה)
"תביאו את כל החברות שלכם שיושבות בבתי קפה"

בסוף היום, מתחשבים ואנושיים ככל שנהיה
אנחנו, בני האדם מתנדבים בשביל עצמינו, אנחנו עושים את זה כי טוב ומתאים לנו לעשות את זה ואני משערת שכל עוד אני יכולה, אעשה את זה
אבל "להביא את כל החברות שלי שיושבות בבתי הקפה"
come on

ליתר בטחון
עמותת לשובע, תמיד צריך שם מתנדבים

וקרן מור, עם מנשה נוי באחד המבריקים שלהם במסגרת החמישיה הקאמרית, משם לקוחה הכותרת של הפוסט:

מודעות פרסומת