יומיים לפני שזה קרה לה היא ישבה באיזה מקום בתל אביב, מחזיקה בשתי ידיים קפה הפוך ושותה אותו עם המון תשומת לב, וחיכתה לאמיר שיגמור עם העניינים שלו ויקח אותה חזרה למושבה.
היו לה סידורים בבוקר ועכשיו אחרי שגמרה לאסוף את כל מה שהיתה צריכה היא ישבה בבית הקפה הזה מול שורה ארוכה של ספרים רוטטים על מדף וחייכה לעצמה.
המבט שלה נשלח ימינה וחזר אל עצמה.
לא יכול להיות.
היא סובבה את הראש.
זהו הוא.
"לא תנחשי מי יושב בשולחן שלידי" היא סימסה לדסי.
והתחרטה מיד.
בגב שלה היה הרחוב עם מכוניות משטרה צועקות, ואמבולנס ודיני סובבה את הראש וראתה מאחורי מכונית המשטרה שהעבירה את הרעש מאוזן ימין שלה אל אוזן שמאל איש אחד רוכב על חד אופן, זה היה מהעבר השני של הכביש, ובצד הזה של רחוב אבן גבירול שתי בנות התנשקו מאחורי עמוד ושליח של פיצה רכן מעל ארגז של טוסטוס, ערימה של מגשים בידו האחת מעשה לוליין בקרקס.
תיכף ירדו מפה רקדניות על חבלים, דיני חשבה לעצמה עוקבת אחרי האיש שרוכב על חד אופן.
זה היה אמצע היום אבל היה בחוץ קר, אז אחרי הקפה היא הזמינה לעצמה סיידר חם עם יין ולגמה אותו נועצת עיניים באהילים הענקיים שבבית הקפה בקצה המבט שלה, המקום שפחדה למקד אותו באמת, הוא, עם בחורה מתולתלת, מטופחת. נראית כמו שחקנית, דיני חשבה לעצמה.
למלצרית היו ציפורניים אדומות כשהיא הניחה את כוס הסיידר לפניה, חיוכי תפוחים דקים כקרטון וחוורון של עננים צפים עליהם מעל.
דיני משכה ספר מהמדף עם הספרים הרוטטים של סופר שאת שמו לא הכירה ושלחה שוב מבט החוצה.
עכשיו , כשהמשטרה נעלמה מהאופק היו ליד רוכב החד אופן שלושה ילדים קטנים, גם הם רכובים לחדי אופן ודיני הוציאה את המחברת החלקה מהתיק ורשמה אותם בתנועות גסות, היד שלה מורחת את העיפרון.
ושובבדקה את ההודעות בטלפון שלה,
אמיר עדיין לא סיים.
והגניבה מבט אל הזוג שישב בשולחן לידה, הגבר מוכר לה כמו משהו שעובר בתוכה.
אמיר הגיע כמה דקות לפני שהתחיל לטפטף, מחנה שני גלגלים על המדרכה, דורס את הזמן הנגרר שהיה לה לפניו, סומק קל עולה בה מביטה בגבעת פלטות העץ מהודקות בכאבלים עבים
"אתה לא יכול לחנות כאן"
"בטח שכן"
ובזמן שהיא עוד בדקה אם נשאר בכוס שלה סיידר ואספה את החפצים שלה הוא כבר הספיק להוציא מהמכונית מטריה בשבילה ולהביא לה, ולהזמין לעצמו הפוך בלקחת, וככה עוקב אחריה כשהיא מקפלת משולש בקצה של הדף שציירה עליו את הרקדנים על החד אופן הצית לעצמו סיגריה וחייך סלסוליי עשן.
היא סובבה את הראש אל השולחן שליד לפני שנכנסה אל המכונית
והם כבר לא היו שם.
נעלמו, כמו בסרט the usual suspect
ככה, פוף….
אחר כך כשהיא נשענה על השיש בבית של דסי, מסתכלת על כדור הזהב ההולך ומתכהה, מתערסל בתוך כפות ענן ענקיות, כחולות כתומות ושלחה כפית רזה וארוכה, מבטה מלווה אותה אל תוך הסיר עם המרק בטטה טועמת ממנו בחוסר תיאבון היא סיפרה לה בשקט, זה היה כבר אחרי שהבנות שלה קפצו עליה וחזרו לפסנתר לנגן עם מאיה את ולס הכלבים שהוא בכלל לא ולס, אבל ככה הילדים קוראים לו מה היא ראתה בקפה ודסי כאילו בהיסח הדעת החליפה צבעים לפני שהיד שלה נסעה על השיש לכיוון האצבעות דיני והיא אמרה בהתחלה "דיני" בלחש
ואחר כך, כמעט בלי קול "אבל הוא מת".
אבל דיני לא תמימה, כאילו שהיא לא באמת יודעת! היא לקחה את היד שלה, ומיד עשתה את עצמה שהכל אצלה רגיל.
ושככה דברים באמת קורים.
"ידעתי שלא תאמיני לי.
לא הייתי צריכה לסמס לך, זאת היתה טעות"
בנות תביאו את התיקים שלכן, אנחנו הולכות הביתה – היא קראה במבט זקוף לילדות שלה, אספה את התיק והשקיות חולפת על פני אמיר שנכנס הביתה עם מקדחה ביד.

זאת היתה הפעם האחרונה שדסי ראתה אותה.

מודעות פרסומת