את הסרט הזה, אני מודה, הכרתי רק בדיבוב העברי שלו, עם הקול של דני בסן, בשירים, דרור קרן (וודי) ואלון נוימן (באז).
הילדים שלי היו קטנים, גרנו ביפן, וקלטות וידאו בעברית חצו את המכשיר שלנו ועברו בו מכל הכיוונים, בעיקר בחורף, כשאי אפשר היה לצאת החוצה.
באחד הקייצים, בדרך לבקר בישראל בכל פעם שנכנסנו למטוס*, ינאי, שהיה אז בן שנתיים וחמישה חודשים, ועוד לא דיבר התעקש לטפס על הידיות של המושבים, ולקפוץ משם (אמאלה, נכון – רק שבינתיים בידיים יש לי תינוקת אחת, ולידם יש שני ילדים גדולים יותר שרוצים עכשיו (!!!) לפתוח את התיקים ולהוציא את המשחקים, ואחד מהם רעב והשני צמא)
אבל הוא הצליח, בכל פעם לחמוק ממישהו מאיתנו (כולל הדיילות האדיבות והמנומסות)
ולטפס על ידית של מושב במטוס, לקפוץ ממנה עם הידיים שלוחות קדימה ולצעוק
"אומללו!"
אומדטו גוזאימס (omedeto gozaimas) זה מזל טוב ביפנית, אז חשבתי לתומי שהילד לומד דברים חיוביים בשפות זרות.
לא ככה?
הוא קופץ ומתכוון לברך מישהו במזל טוב, ויוצא לו "אומללו" שזה נסיון לא רע בכלל
וכולם מרוצים.

הוא גם אמר "אויישי" באיזה יום, במהלך הביקור בישראל oishi – זה טעים ביפנית, ושוב הייתי בטוחה שהנסיון ללמד אותו דברים חדשים וחיוביים עובד, עד שהתברר שהוא התכוון ל "אוי שיט".
באסה. כלום לא יצא מהילד הזה. ומאמא שלו.
אוף.

מגיעים חזרה לטוקיו, בקיץ גשום שם וחם ולח, ואובך תמידי.
אני מכניסה קלטת למכשיר הוידאו, בז שנות אור, וודי הקאובוי.
דני בסן שר יפה כל כך (את מה שבמקור רנדי ניומן כתב ושר) אני אכין לכם מרק, ואוניגירי, תראו קצת טוי סטורי, ילדים.
וכשהקלטת מתנגנת ואני שומעת את בז (בקולו של אלון נוימן) צועק "אל האינסוף ומעבר לו!…."
אני מבינה מאיפה הגיע ה"אומללו"

עברו כבר יותר מעשר שנים, אנחנו גרים בישראל
ובוקר אחד הילדים (הקטנים, שבאמת, הם כבר נורא גדולים בשבילי) מכניסים למכשיר הדיוידי את הסרט הזה בגירסה שלו באנגלית.
טוי סטורי אחד, טוי סטורי שתיים.
סרט אנימה, דיסני ופיקסר

ובא לי להגיד לכם, אנשים, נשים ילדים וטף – שבת גשומה, תעזבו הכל, תראו אותו, בעברית, באנגלית
מלא צעצועים, ילד אחד נחמד, אחד מגעיל
וכל כך הרבה חכמה, איי טל יו.

אני קראתי לפוסט הזה בהתחלה "אתה צעצוע, אתה לא יכול לעוף" ואז, נזכרתי שהילד שלי, הגדול, לא זה שקפץ מהמושבים במטוס, נמצא בק. קצינים וכבר המון המון זמן לא יצא פעמיים רצוף שבתות,
אתמול הוא התקשר ואמר לי "אולי בא לך לבקר אותי בשבת?"

וכן, נורא בא לי, אין לכם ולו מושג בכלל כמה.

אני הולכת להכין לו (ולאח שלו, שכן יצא שבת) עוגיות, ומחר אראה אותו

אל האינסוף – ומעבר לו

והנה רנדי ניומן, כי אי אפשר בלי


 

וקישור לדף הסרט

*הלוך-חזור ליפן, שתי טיסות בכל פעם, אני עם ארבעה ילדים, בדרך כלל אחד מהם יונקת

מודעות פרסומת