האדמה תנזל לי מתחת לרגליים, אני אפסיק להגדיל את השיער למחלפות האדומות שלו והוא יהיה אפור והשמש תחמם עוד יותר את כדור הארץ.
הטלפון יהיה מחובר לנו לשורש כף היד, במקום של השעונים, ואת הצלצול שאתה אומר בו שאתה מאחר בשלוש דקות ארגיש לכל אורכה של הזרוע שלי, פרחים קטנים ורודים יתפזרו עליה כשאענה לך בלחש, הנוף מולי יקפא וכל כך ארצה להגיע כבר לים.
אני לא אדע אם זה קטש אפ, כמו שאתה אומר תמיד וקורץ מאחורי האפרכסת ומוסיף, של עגבניות שרי קטנות שחוצות את הכביש,
או שיותר.
אבל בשביל להרגיש את קווי האופק של הגב והידיים שלך, לאמוד את גובהך מחדש, אזדקף בעצמי עוקבת אחרי כל מכונית שחוצה את רחוב הירקון, מצפון לדרום,
מדרום לצפון.
אני חוצה את הכביש, צידנית עם בירה וענבים קטנים חוצה את הבטן והגב שלי באלכסון ואני מסתובבת על ציר לראות אם תבוא משם או משם, ואולי מכיוון השקיעה.
גם ספר הבאתי לי, חשבתי שכמו בסרט, וכמו פעם, אשכב לך על הרגליים, מול הים ואמשיך בו את קריאתי השוקקת, כל מילה אני מנסחת, מוחקת ומפסלת בראשי מתוך החלום שהיה, ומפרקת.
אם לא אמרתי, אתה לא תדע, ההגיון יאזן את עצמו והכל ימשיך להיות יפה.
גם כאבי הגוף הנמוגים.

*  *  *  *  *  *  *  *  *

אני לא מצליחה, אני אומרת לך בסוף, אחרי שגלים טיפסו לי על כפות הרגליים, וישבתי וקראתי עוד דף אחד, וחיסלתי כבר את כל הענבים, ורק שמרתי לך חצי מהבירה, כי כשראיתי אותך, למרות שעברו כבר הרבה חודשים טובים מאז, ידעתי ששתית לפני שהגעת.
ישבתי על החוף, מסננת חול בין האצבעות וסופרת דברים, משקרת לעצמי.
היתה העצם הזאת בצואר, היא הראשונה שבדקתי, ואז את השכמות והידיים בצד.
נעמדת מעלי, בסוף זה היה באמת כמו בסרטים שמסתירים את השמש ולא אמרנו כלום, המשכתי לעשות את עצמי קוראת, אתה מתיישב מאחוריי ומחבק אותי בזמן שאני שולחת ידיים לבדוק חלקים בגוף, כמו עם עיניים מכוסות.
אני מסדרת את הבגד ים, ואת הקרסים שאוספים את שיערי, ונשענת עליך שוב, מחפשת את הנקודה הזאת שאפשר לתת לגוף לנוח ולהמשיך לקרוא, אז מה אם לא דיברנו כל כך הרבה זמן.
כל מה שנשאר עוד לפנינו
ורק קצת לפני שהפה שלי מעז להגיד שאני לא מצליחה לאהוב אותך מחדש, אתה מסובב לי את הסנטר ומנשק אותי
הספר נשפך לי על החול, הבירה זזה קצת בתוך הציידנית הקטנה, כנפיים של פרפר, חשבתי שלא יהיה כלום, חשבתי שבהתחלה רק נדבר, ואתה, כמה שהשמש מפלסת דרכה בתוך הים הכחול כהה ככה הידיים שלך מחפשות וממשיכות עד הניעה הזאת שאי אפשר לעצור, והמקום שאני שואלת על הגוף, זה שלי או שלך.

* * * * * * * * *

חלמתי, שבוע לפני שנפגשנו חלמתי שאני נוסעת על הכביש הזה, יורדת אותו בצעדים קלים מצפון לדרום ופתאום אני רואה אותך מקצהו השני מרים את הפס השחור עם כל כובד גופך מלמטה, מושך כלפי מעלה, המכוניות מיטלטלות באויר סוכריות צבעוניות
ואתה משליך את הכביש משל היה נחש מסוכן, הרחק אל תוך הים

ומתקרב לעברי בצעדים לבנים.

מודעות פרסומת