אני אראה לך מחוברים בטלויזיה, ואתאר בתנועות ידיים את המגרפה שעדיין לא קניתי כדי לנקות את הגינה.
אתה תניח על השולחן כמה דברים ותגיד שאל תגעי שם, זה הטלפון שאתה חייב להחזיר לעבודה כי הוא של חו"ל
ותצא ללטף את האופניים שלך, ולבדוק שהפיקוס בגינה לא עלה על גדותיו.
יהיה לפנות בוקר, האור בכניסה יציף אותי ונכין קפה.

לא בדיוק נכין, אני אגיד תשים מים, הרעש של הקומקום ישתלט על המטבח, ואחד מאיתנו יגיד ששש
ואז אני אוסיף שאם אתה כבר עומד ליד השיש…
נו, מה אכפת לך, מחר בבוקר אני אכין.
ותוציא פתי בר.

דבר ראשון אספר לך על מחוברים
אחר כך על מסיבת הסיום בבית הנוער שאני מתנדבת בו.
כמה פחדתי ללכת, הרבה אנשים, הופעה מרגשת, כזאת שהלב דופק.
היה שם אבא שדיבר בשם ההורים, אני מספרת ועוצרת רגע מעוצמת השקט שהיה כששטח את המלים בשפה שאינה שפת אימו, מאתיים אנשים באולם
מכל הסוגים שיש, גם הפעוטות והתינוקות –
היו כל כך בשקט כשהוא סיפר, והודה, בשם ההורים לכל העושים במלאכות שמסביב,
ובסוף, כשכל הילדים עם המדריכים שלהם היו על הבמה ושרו את קח אותו לאט את הזמן אני שרתי עם הקהל
רחוק בתוכו ושמתי את ההתרגשות שתמיד גונבת אותי אליה בצד.

זה יהיה כבר לפנות בוקר כשתרים עיניים ותגיד מי נגע לי בחדר כביסה ולמה המטבח נראה ככה ולא אחרת

ואז אתה תספר משהו, תשפיל את המבט ותסובב אל החלון החוצה, זה שהשמש אף פעם לא זורחת מאחוריו אבל כשהיא מתחילה לשלוח קרניים המטעים מתבהרים לאט לאט ונחשפים העצים האהובים שלך.
ואני אהיה חייבת להוסיף על הסדנה של יום שישי, ולהראות לך את הסל החדש שאני סורגת
(ואתה בכלל לוקה בעיוורון צבעים קל, ככה שממילא יש צבעים ותתים שלהם שאינך מבחין ביניהם)
ולפרק לך את המזוודה, שלא תישאר באמצע המסדרון

יש את הדברים שאני יודעת היטב, תנועת היד הזאת עם החיוך המלאכי פורס הידיים על הפנים שלך
מלווה ב"עידה, תעזבי, בשניה אני עושה את זה בואי נשתה קפה קודם.
יש בירה?
מה עם הילדים, מתי הם חוזרים?"
ומה שאני מנחשת, על מה באמת נדבר, ניזכר במשהו מפעם?
האם נדבר על זה שכל הילדים מחוץ לבית, לפרק קצר, ועדיין
תראה כמה זה מפחיד
כמו רכבת הרים קטנה.

והשקט.

בסוף אני אגיד לך תראה אתי קצת מחוברים
ככה, מול העיניים אני רואה את המבט המשתומם שלך
"מה?"

יש את הבלוג הזה שאני כל כך אוהבת, כבר שנה וחצי שהיא לא כותבת בו
וכל פעם אני חוזרת אליו, אולי אני מקריאה לך קטע? כן?
אוקיי.
ודרך הספלים השקופים שעושים דרך אל הכיור עוד הפעם אני אגיד שבשבוע הבא אולי לא, ונחליט שוב, ושאני לא רוצה ילדים
("בסדר" אתה עונה לי "מה שתגידי," והעיניים שלך נעצמות)

והבלוג שלה, עם אחד הקטעים שאני הכי אוהבת

מודעות פרסומת