הילדים רצו, באיזהשהו שלב, בין הכלים שהורדנו מהשולחן, לפני שהאחיות שלי אמרו, עידית שבי, את לא קמה עכשיו עברתי בין המסדרון למטבח והפנים שלהם, גמדים קטנים כמו שאחותי קוראת להם כשהם גילו אותי והצרחות, כי בדיוק עכשיו מתחבאים לג' והנה הוא מגלה אותם.
הם לא רצו שהוא יגלה אותם, הם רק רצו לרוץ.
ולצרוח, ולשאוג,
ושאני אשים להם עוד צ'יריוס בכלי קטן משלהם.
התלוננתי, כל אחר הצהריים, שאף אחד לא עוזר לי, שכל החדרים של הבנים מפוזרים בבית כי הם צובעים.
שאין מספיק מזה, וקראתי שבע מאות פעם לקטנה שתעזור לי להכין סלטים.
(ספרתי כמה פעמים קראתי, זה היה אפילו יותר משבע מאות)
וא', הוא לא עזר לי בכלל
(אני חייבת שיחה עם דנה ס. גם אני רוצה להחליף א' בר' ואין מושיע)
האחייניות שלי, מלאכיות יפות שכמותן באו להוציא את הלחמניות והסלט, והמנה העיקרית החוצה, ורק אז נזכרתי
שאפילו לא הספקתי להתקלח.
אבא שלי הביא דפים עם שיר מודפס.
אי אפשר ככה, כל שישי נפגשים ורק אוכלים, היום שרים בנות.
אז החזקנו דפים, ושרנו כולנו, מההתחלה ועד הסוף.
התנים חיכו בשקט שנסיים והתחילו ליילל רק כשאנחנו התחלנו לאכול.
לפני זה שרנו את שלום עליכם מלאכי השרת.
ואז עשינו תחרות סמויה מאוד מי האחות הכי מלאכית.
אני מפסידה. קבוע.
(זה בגלל שחשוב לי תמיד להיות הכי יפה ולא הכי טובה)

* * * * *

בלילה סידרנו, אני שטפתי כלים וניגבתי ושמתי במקום.
א' טאטא, הכניס מכונה, קיפל עוד אחת, את כל זה הוא עשה ביד אחת
ביד השניה הוא העביר סמרטוט
ואחר כך מזג לנו משהו לשתות בשתי ידיים.
התנים ישבו בשקט כשדיברנו בחוץ, ואמרתי לו, יפה הקטע שהקראת לי מהספר החדש של מורקמי.
אני גם רוצה לכתוב.
יותר, ככה, אחרת
רוצה שישתחרר הפקק שעוצר את המילים,
כמו שעוצרים את הנשימה במשחק של ילדים.
גם אני רוצה לכתוב.

* * * * *

אבא שלי הביא מלים על דפים ושרנו את "ירדה השבת"
הנה, פה

בשבת הבאה אוכלים אצל האחות השניה, זאת שעברה לבית החדש
אני אומרת לו שיביא את המלים של השיר הזה של שריל,
קצת אנגלית לא יזיק, אפשר לחשוב

מודעות פרסומת