בדמיוני, עוד לפני שהיו לי ילדים (וזה היה כבר מ-מ-ש מזמן) בלילה, לפני שהם הולכים לישון, אני שרה להם.
אני שרה את מה שבא לי על השפתיים ועל הלשון ראשון, ואני שרה מדוייק, כמו זמרת על במה, מה שרציתי כשהייתי ילדה.
אני שרה חלש, ונעים, עוקבת אחרי העיניים הנעצמות שלהם,
במציאות-
במציאות זה קרה.
לפעמים יותר, ולפעמים פחות
אני זוכרת היטב את הלילות שבהם אני מתחילה לשיר, ולפני הפזמון הם כבר ישנים, ואני הולכת עצובה אל הסלון, שם כבר לא אתן את הופעת חיי.
השבוע, בתפר שבין שבת לחופש פורים, ישנו אצלי האחיינים שלי
האחד בן כמעט שלוש, ואחיו הגדול בן ארבע וחמישה חודשים.
בהתחלה הם חרבו את הארגז של הלגו, ואז ביקשו שוקו
וקורנפלקס
ומים
ושוב פעם מים
ואז סיפרנו סיפור
את האריה שאהב רק תות של תרצה אתר
ואת מרק דלעת מאת הלן קופר (נוסח עברי סמדר שיר)
סיפרנו ביחד, ושמנו דגש על הקטעים המותחים, זה היה נהדר, באמת!
ואז התחלתי לשיר להם
את השירים שרתי כמעט בסדר הזה

הוי כמה שרציתי כלב
לא זכרתי את כל המילים, זה לא הפריע להם לבקש אחר כך את השיר שוב

אחר כך שרנו את "בגן החיות" , שאת מילותיו כתבה תרצה אתר והוא אחד המהפנטים שיש, בעיניי,
עם הלחן של יוני רכטר

אחר כך שרתי להם את השיר על התנין שאני אוהבת מאוד מאוד

בשלב הזה הם ביקשו שוב את "בגן החיות" ואמרתי להם, תיכף, חכו
יש עוד שירים

ושרתי להם על הדג
אני חייבת לציין, שגם כששרתי את זה לילדים שלי כשהיו קטנים
תמיד התרגשתי נורא כשהגעתי לקטע שהוא תפס בסוף את הדג, ואז נפל אל המים

אחר כך שרתי את השיר הזה על הילדה עם הצמות שהוא התאהב בה

בסוף בסוף, שרתי להם את השיר על הגמד שרצה להיות ענק

ואז הם ביקשו שוב את השיר "בגן החיות" (שרתי אותו שוב, כמובן)
אחר כך היתה השעה אחת עשרה בלילה
והם נרדמו

ולעצמי, נמסה לתוך השינה הרכה שלהם, עד שהתרוממתי מהמיטה ועברתי לסלון
כמו כשהיו לי ילדים קטנים בעצמי
מלמלתי את השיר הזה בשקט בשקט

עכשיו אני מחכה שההורים שלהם יבקשו שוב להלין אותם במיטה הקטנה שיש אצלינו בבית

מודעות פרסומת