תגיות

אני מפנה את דבריי אליך, חדש ומוזר לי לדבר אליך לא כל שכן לכתוב, איך עשית את זה הפתעת אותי כמו נחש רק שזאת לא היתה הכשה זאת היתה לטיפה וחיבוק מעידה מכוונת אל תוך הזרועות שלך ולא ידעתי מה לעשות עם זה באמת.
אבל לא באמת נפלתי. חלקים חלקים סידרתי את עצמי ואת הבית בבוקר הזה, מנסה לנחש איך הכל התחיל והסתדר.
נקודות נקודות ירדו מהשמיים והרכיבו תמונה, כל אחת בסבלנות בדרך שלה בסדר הנכון אני תוהה לעתים איך הטבע דופק בקצב משלו בלי שאף אחד אמר לו באמת לעשות ככה.

ההורים שלי תכננו לקחת את הילדים אל הספארי ברמת גן בבוקר ההוא.
מזמן לא היתה להם שבת כזאת של שמש וחיוּת ואור בעיניים ומהשמשה של המכונית הם אמרו לי כבר ביום שלישי שהם יקחו אותם ואני

נשמתי את חומרי הניקוי כבר ביום שלישי, ותכננתי להקשיב לתקליטים, סידרתי אותם בערימה בתוך הפטיפון שיתחלפו במחט האוטומאטית שלום חנוך ופינק הורוד, ומאיר אריאל סידרתי אותם כמו שהיה נדמה לי שתהיינה שקיות החורף קיץ של בגדיי הילדים ושל בגדיי שלי והעולם-
קו עבה ציירתי ביני לבינו
כזה עם המון צבעים ומוזיקה, חזקה וחומרי הניקוי האלה שדמיינתי איך הם עוברים על המראה במקלחת הקטנה, אני כותבת את זה ומחייכת כי כשהמטלית הוורודה טיילה מעל הדלת (לקחתי כסא, אי אפשר לי להגיע עד למשקוף שם מעץ אמיתי ישן ישן בלי כסא) הרגשתי איך נושרים לי מתוך הלב גרגרים קטנטנים של אבק ונעלמים באויר, מתמוססים בו כמו הצהוב על השיש נעלם מתחת לאקונומיקה.
הכל עלה יפה בבוקר הצבעוני הזה, שמיים בצורה של דינוזאורים שזזו כל הזמן להיות איש מחזיק פרח, ולהטוטן בקרקס שמגלגל בידיים שלושה תפוזים, אני הובלתי את הילדים במבט מרותק אל מופע הקרקס למעלה רחוק ליד השמש עם התיקים ארוזים בתוכם טיטול וחטיף ובקבוק, אחד שמן לעופרי עם תוספת טיטולים ואחד רזה לרועי עם בקבוק ומגבת וחטיפים.
אבא שלי אמר בחגיגיות בואו ילדים ולקח אותם ממני "דיני, תעזבי להם את הידיים, אנחנו כבר נחגור אותם אל הכסאות במכונית"
הפציר בי ואני גלגלתי כדור של אויר ונפרדתי מהם בנשיקה ועוד אחת ואז, הוולבו של ההורים שלי כבר הסתובבה מהחניה מתרחקת לעבר הדינוזאורים שבשמיים סימנתי להם לפתע לעצור ורצתי פנימה לתוך הבית שולפת להם עוד שתי חולצות ארוכות, ובגדים להחלפה לרועי, שיהיה לו גם כן בתוך התיק ליתר בטחון.
המכונית עצרה, חסרת סבלנות, אמא שלי לקחה ממני את הבגדים כמעט תוך כדי נסיעה והם נופפו לי לשלום
נכנסתי חזרה הביתה מלטפת עם מטלית כל דבר שנדמה לי שיש עליו אבק, מעיינת ברשימה שהכנתי בלילה עם כל הדברים שאני רוצה לעשות, להחליף חורף קיץ ולמיין את הבגדים שלהם ושלי
ולבשל, שיהיה לי אוכל לכל השבוע, שיהיה לי לילדים

דסי אומרת שכשאני מספרת סיפור לפעמים היא לא יודעת מה היה באמת בתוך השתלשלות הדברים ומה המצאתי.
אז כשסיפרתי לה למחרת מה היה, היא באה לבקר, וישבנו בחוץ עם הנוף שהדינוזאורים שלי צפו מעליו על הגינה והפנים שלי היו קצת אדומות היא ליטפה את הספל שלה עם הקפה הרותח ואמרה לי אני לא מאמינה שכל זה באמת קרה.
ואני סיפרתי וסיפרתי, אמרתי לה תראי, חלק מהסיפור אני מפקידה בידייך, חלק ממנו בתוך הלב של אורי
וחלק אחד משאירה אצלי בבטן, ככה אהיה בטוחה שאני לא חולמת, ושכל זה באמת קרה.

* * * * * * * * * *

היה איזה מעוף על גבי ציפור דמיונית ענקית, זה קרה אחרי שהמכונית של הוריי עם הילדים בתוכה בבוקר התרחקה, המוזיקה בתוך הפטיפון התחילה להתנגן ואני ניקיתי קצת, לא כמו שחשבתי והתיישבתי לקרוא עם קפה שהכנתי לעצמי.
ואז ראיתי צל בחלון, זה היה כשהבוקר נשק לצהריים, והיתה נקישה על הדלת
פתחתי אותה לרווחה.
אורי עמד שם מביט בי נבוך, שתי הידיים שלו מאחורי הגב
-בועז סיפר לי שהילדים שלך לא יהיו היום אז חשבתי…
-בוא תיכנס
-הבאתי לך את המחברת
ושנינו חשבנו שכדאי שהוא יישאר.

הפכתי את היום הזה, היו רגעים ששכחתי מה קרה בהם ואחרים שמדדתי להם את השניות
כשסיפרתי הכל לדסי, ביום שלמחרת, חשבתי חזק עם הצדדים של הראש לפני ששיקרתי ואמרתי לה שלא שכבנו
ואחרי שאמרתי לה את זה, חיבקתי את הספל עם הקפה וציינתי שאני לא בטוחה שאראה אותו שוב, טופחת בעדינות על קצה אפי
יודעת שאני משקרת. לה, לעצמי.
סיפרתי לה שנזכרנו שנינו בפעם הראשונה שנפגשנו, מזמן מזמן, כשהיינו בצבא ושאורי עצר את עצמו אתמול כשדיבר
כי היה ברור לו שמשם הוא היה ממשיך אחרת.

-וכן שכבנו- אמרתי לדסי בסוף, לא יכולתי אחרת וידעתי שצריך לעשות פה סדר.
שאני חייבת להתחיל לספר לעצמי ולסביבה את האמת.

מודעות פרסומת