תגיות

אי אפשר היה לכתוב את הדברים בראשי תיבות, וגם לא בקו ישר אחד.
היה לי צורך לפרק את היום הזה לפירורים לא מאוד קטנים שאפשר לראות בעיניים , ולחלק את המלים וההרגשה, אחת אחת.
תראה, אני לוקחת את היד שלו, תופסת את האצבע והאמה ומוליכה אותן על הצלקת שיש לי בטווח שלושה מילימטרים משורש כף היד, זה מהכלבה שנשכה אותי כשהייתי קטנה, אתה מרגיש את הצורה?
-איך היא נשכה אותך?
הוא נושם, אתה נושם.
ומבט בולע מבט בטרם עושה התשובה את דרכה החוצה ממני
עכשיו אני נרעדת ונזהרת לא לרפד את המלים בפחד
-היינו אצל השכנים, אבישי ואני, אלה היו השכנים שגרו בצד השני, אני קמה וניגשת אל החלון שפונה אל הפרדס, מצביעה על הבית שרואים את קצה הגינה שלו בצד שמאל רחוק, וחוזרת אל האצבעות של אורי. בכל פעם שמתחדש בינינו המגע, אני מופתעת. כאילו שזה מה שצריך לקרות
-שיחקנו עם הגורים, והכלבה חזרה במפתיע, לא הספקתי להתרחק.
היא נתנה ביס
-אאוץ' הוא אומר ומעביר ריקוד קטן עדין מעל הצלקת.
ובתוך העיניים שלו יש גבול

ואני חושבת מה יש בי שנשאר רק בשבילו חומדת את העור הבהיר ושיער הגוף הבלונדיני שלו, אני חורצת ספירלה על הכתף ולתוך בית שחיו.
הוא מחלץ את עצמו מהחיבוק שלי
-בואי, אכין לך קפה ואסע מפה
סוגר את המכנסיים, משתדל שהחגורה לא תרעיש ואני מתרוממת לחבק אותו מהגב, משעינה לחי על החוליות התחתונות.
-בפעם הבאה תקשור אותי?
הוא מזיז לי את הידיים ומסתובב אלי
-בואי נלביש אותך ונלך לשתות
אני מושכת מעליי את הטרנינג האדום ונשרכת אחריו אל המטבח כאילו שזה הבית שלו ולא שלי.

כאילו שאנחנו בבית שלו.

-איך את שותה את הקפה שלך? מה את שותה בכלל, את שותה קפה או תה?
-אורי, זה לא היה מהר מדי מה שקרה פה היום?
-מה קרה פה היום, לא קרה כלום. הוא פושט ידיים, דופק על הכסים, על החזה של עצמו, עושה סיבוב.
מצחיק אותי. מושיט אלי ידיים כמו מציג אותי לפני קהל.
-אני בסדר, את בסדר, לא קרה פה כלום היום
-קרה ששכבנו
-עשינו סקס. לא שכבנו. ותעזבי את זה עכשיו, מה להכין לך
אני קמה ומוליכה לו את הידיים. פה המגירה של הסכום, זה המדף של הקפה והתה, והנה השוקו של הילדים
ופה הכוסות.
-אני שותה קפה שחור עם רבע כפית סוכר. בלי חלב
לא לבכות לא לבכות לא לבכות
-מה אתה רוצה שיהיה?
אורי מתיישב עם הקפה בשבילי וצלחת עם פתי בר על הספסל ליד השולחן האדום וטופח על המושב לידו,
-שבי.
-איפה מצאת את הביסקוויטים?
-מאחורי הקפה, זה אומר שגיליתי עלייך הכל? כי ראיתי ששם את גם מחביאה את הסיגריות
-לא גילית עלי כלום
-את רוצה שאגלה?
אני נושמת. מנסה לתרגל את הפרדיי הגובה בינינו בזמן ישיבה, בולעת בכי
-תקשיבי. לא קרה כלום. לא קרה בינינו כלום.
אני נוסע הביתה עכשיו, הילדים שלך יגיעו עוד מעט
השמש מתקדמת למטה, שולחת קרניים מתכהות. שתי אצבעות שלו עוברות על המצח שלי, מלטפות לי את השיער ומשיבות אותו כברת דרך הצידה ואז גולשות במחלקי סקי דמיוניים לאט על האף שלי
-מה קרה פה היום?
אני מקשה, במלים, במבט
-באתי להחזיר לך את המחברת, זוכרת? היית עצובה כי היא נעלמה, ובסך הכל
הוא עוצר. עכשיו זה הוא שהעיניים שלו בורחות ממני אל מעבר לים
-מה?
-רציתי לשמוע אותך עוד פעם, כמו אז, כשישבנו על הגדר עם הגיטרה ושרת
אני נזכרת לאט ענן אפור מטפס למעלה מבהיר ומחדד צורה
-מי בכלל חשב שאתה זוכר את זה
-את רואה?
לא לבכות לא לבכות
-דיני
הוא אומר את השם שלי רגיל, קופץ לו על הלשון ועוצר
-מה
-תשירי לי את זה שוב

בלון אדום נפתח לי בתוך הבטן

מודעות פרסומת