תגיות

אני חושבת שמזמן הסתכלתי עליה.
הסתכלתי, הבטתי, לא מעיזה.
חולמת, קצת נוגעת בחלום, מזיזה את הגוף לפי הקצב, מוחאת כפיים, גם לפי הקצב.
זה משהו שיש בפנים ליד הלב.
ולפני חודש וקצת עשיתי את זה-
והלכתי לשיעור נסיון.
אני מכירה מושגים מעטים, לא את כולם מצליחה לתרגם לתנועה של הרגליים,
עדיין אין לי נעלי סטפס טובות למידתי.
אבל הקצב, התנועות (וגם כשאני רואה את עצמי במראה)
הידיים, איך שבאופן טבעי הן זזות לצד ההפוך לקפיצה של הרגליים.
הייתי אומרת לכם תנסו, אבל
(אין אבל)
בסרט Happy Feet הם עושים את זה בשלג, ופה, הריקוד עם אחד השירים שאני הכי אוהבת בעולם

אני חולמת לרקוד את השיר הזה, של ג'ורג' ברסאנס, בתרגום של אהוד מנור, וקורין אלאל שרה
בדקה ה2:20 מתחיל דו שיח בין הפסנתר לקונטרבס, שם, אני חושבת, אמציא לי סולו בשתי רגליים
שאפל, שאפל סטפ שאפל סטפ, משהו כזה, עוד לא החלטתי.

(אני אחשוב, ואחזור אליכם יותר מאוחר*)

ויש את מרי פופינס, ברט, וחבורת מנקי הארובות שלו רוקדת על הגגות בלונדון
המלים מיותרות פה,
טוב שיש בינינו הסכמה

ולבסוף, יש שני דברים שכשאני עושה אותם אני לא מסתכלת על השעון
כשאני מלמדת סריגה בחוטי טריקו

וכשאני רוקדת סטפס בזמן השיעור
שעה אחת לא מספיקה, אגב.
אבל בשיעור הבא, המורה אמרה אתמול, יש שיעור לדוגמא למתחילות
אז תגיעו בזמן, ואחרי חצי שעה מצטרפות אליכן הבנות האלה, לשיעור ראשון ותהיה לכן עוד שעה.

ככה הלכתי הביתה ממלמלת לעצמי, "אני כבר מתקדמת. בשבוע הבא יבוא מתחילות,
ואני כבר מתקדמת"

*חשבתי – בכובע שחור, חליפה שחורה וחולצה לבנה, עם מקל ביד – ככה אני מדמיינת אותי רוקדת

מודעות פרסומת